הדיבוק של אנ-סקי: הקול הנשי

אוניברסיטת חיפה
החוג לתיאטרון

עבודה סמינריונית בקורס:
הדיבוק הלך בשדות

בנושא:

הדיבוק של אנ-סקי: דמותה של לאה בין מיסטיקה לפסיכולוגיה

מגישה:

ת.ז.

המרצה:

תוכן העניינים

מבוא 3
"הדיבוק – בין שני עולמות" – רקע 5
הדיבוק בלאה – קריאה אלגורית 6
הדיבוק בלאה – קריאה סימבולית 10
הדיבוק – הצד המיסטי 10
הדיבוק – הצד הפסיכולוגי 11
הדיבוק של לאה ב"הדיבוק" 15
דיון וסיכום 18
בבליוגרפיה 19

מבוא

בשנים האחרונות החלה התעניינות מחודשת במחזה "הדיבוק", ובתופעת הדיבוק בכלל. הנושא חוזר במספר הבטים. ראשית חלה עליה בשכיחות מקרי הדיבוק (בילו, 1999), דבר שהביא להתעניינות בתופעה מצד המטפלים (זומר, 1993) והחוקרים (אלכסנדר, 2001). שנית, החשיפה בתקשורת של טקס גירוש דיבוק ע"י רבי דוד בצרי ב-1999 עוררה עניין גם בטקסי גירוש הדיבוק. שלישית, סוגים שונים של הדים תיאטרוניים למחזה הדיבוק החלו להופיע בשנים האחרונות (זרצקי, 2009).
בילו (1999) מקשר את "שובו של הדיבוק" לתנועה מהשוליים למרכז של מגוון אמונות דתיות-עממיות ושל תורות מיסטיות, איזוטריות ואי-רציונליות. תנועה זו יוצרת את התשתית המיסטית והתנאים התרבותיים-רוחניים לשובן של הרוחות מחד, ולהתעניינות בתופעה מאידך. הופעת מקרי דיבוק בהווה לא רק מעלה את העניין בהם, אלא גם מאפשרת לחקור אותן באופנים שלא היו ניתנים לחקירה דרך טקסטים בלבד.
כיווני המחקר בהקשר זה הם רבים, אך ניתן לחלקם לחמישה תחומים עיקריים: התחום הספרותי – התייחסות ספרותית אל הטקסטים המתארים טקסי גירוש דיבוק בכלל והמחזה "הדיבוק" בפרט. התיאטרלי – התייחסויות אל המחזה כאל מחזה מוצג, ואל הדמיון והשוני בינו לבין טקסי הגירוש במציאות. האנתרופולוגי – מקום תופעת הדיבוק בתרבות בכלל ובתרבות היהודית בפרט. הפסיכולוגי – הבנת התהליכים הנפשיים העוברים על מקבל הדיבוק, ו/או פיתוח כלים טיפוליים לתופעה. הסוציולוגי – התפקיד החברתי של תופעת הדיבוק בכללה (הדיבוק וטקס הגירוש).
מתוך תחומים רחבים אלה, נושא ספציפי שצבר תאוצה בשנים האחרונות הוא הקול הנשי, המודגש על ידי אלכסנדר (1991, 2001), אליאור (2005), בילו (1999) וזומר (1993), ומבוטא באמצעות הדמות של לאה במחזה. קול זה זוכה להתייחסות בשנים האחרונות בעקבות הפתיחות הגוברת לעולם הנשי בתרבות המערבית, שחילחלה גם למחקר האקדמי בישראל, אך במקרה זה לא מדובר על עוד בחינה של היבטים נשיים ביצירה ספרותית מיני רבות, מהסוג שנעשה מקובל בחקר הספרות; אלא באספקט שהוא מהותי ביצירה, ולמעשה מוביל את העלילה ואת היצירה כולה, כפי שנראה בגוף העבודה.
הנושא מעניין אותי במיוחד קודם כל בשל היותי אישה, המתחברת באופן אישי לדמות של לאה ולגישות מחקריות כשל אלכסנדר (2001). שנית, בקריאתי את המחזה אני מבחינה בהקבלה בין האספקט המיסטי לאספקט הפסיכולוגי, הקבלה שלא הודגשה דיה בהקשר זה. מטרתי בעבודה זו היא להראות כי בין אם ננקוט פרשנות מיסטית לדיבוק ובין אם ננקוט פרשנות פסיכולוגית, ישמע אותו קול, תישמר אותה משמעות, מבחינת לאה. להקבלה זו יש משמעות עמוקה לגבי הבנת תופעת הדיבוק, ומשמעות "הדיבוק" כיצירה ספרותית.
לשם בדיקת ההקבלה, אשתמש בהבחנה של ק. ס. לואיס שמביא המאירי (2001) בין הסימבולי לאלגורי: אציג שתי קריאות למחזה, אחת אלגורית ואחת סימבולית, ואראה איך בשתיהן מתקיימת הקבלה זו.
מתוך מטרה זו, ניתן לראות השתחומים בהם אתמקד במונחים שהוצגו לעיל הם הספרותי והפסיכולוגי. כיוון שהנושאים שלובים זה בזה תהיינה נגיעות תיאטרליות, אנתרופולוגיות וסוציולוגיות, אך רק במקרים בהם תשרתנה את הדיון הספרותי-פסיכולוגי ולא כנושא לדיון בפני עצמו. על מנת להתחיל את הדיון אפתח בכמה נתוני רקע על המחזה.