פיתוח רווחה נפשית במערכת החינוך בראי הפסיכולוגיה החיובית

פיתוח רווחה נפשית במערכת החינוך בראי הפסיכולוגיה החיובית

תוכן עניינים

חלק א' – רפלקציה 1
חלק ב' – תכנון התערבות 2
סקירה תיאורטית 2
תכניות חונכות בסביבה הבית ספרית 2
חונכות ופסיכולוגיה חיובית 3
הצעה להתערבות 5
אוכלוסיית היעד 5
מטרות 5
תיאור ההתערבות 5
התייחסות רפלקטיבית 6
רשימת מקורות 7

חלק א' – רפלקציה

השיעורים והחומר הנלמד היו בעיני מעניינים מאד ואפילו מאלפים. לא פעם במהלך השיעורים הרגשתי שהתכנים שלמדנו זה בדיוק מה שחשבתי בעצמי אבל לא ידעתי לבטא את זה בדרך כל-כך מדוייקת. אני זוכרת שמאד התרשמתי למשל מהגרף של "אושר אינו ההפך מחוסר אושר", שממחיש שהמערכות כיום מנסות להביא את האדם (מורה, תלמיד וכד') למצב ניטרלי, מתוך הנחה שבכך מסתיים תפקידן, והאושר הוא באחריותו של הפרט.. אבל בלי לפתח רגשות חיוביים, הרגשות השליליים בהכרח יופיעו שוב, וכך האדם ימצא את עצמו נזקק שוב לעזרה לחזור למצב ה"ניטרלי" וחוזר חלילה. וכך אני רואה שקורה בדיוק בבית הספר. יש המון מערכות שעוזרות לתלמידים כשהם מתקשים (לימודית, נפשית, אישית וכדומה). כשהן מצליחות, הן מביאות את התלמידים למצב "0". אבל מכיוון שהתלמיד לא יודע להמשיך משם בעצמו, בהכרח הוא ייתקל בקשיים חדשים, ויחזור שוב לצד השלילי, וכך הוא הופך להיות תלוי במערכת, מה שמקשה על התלמיד וגם מכביד על המערכת. אני רואה את החוסר הבולט ב"מודל הבריאות", שייתן לתלמידים כלים להתמודד עם קשיים בעצמם, ו"סיבה לקום בבוקר", מלבד ש"חייבים".
אציין שלמרות מה שכתבתי קודם, אני מסכימה עם ההנחה שהאושר הוא באחריותו של הפרט. עם זאת, אין להסיק מכך שהמערכת לא צריכה לתרום לו ולעזור לו. אנו כאנשי חינוך צריכים לעזור לתלמידים לא רק להשיג הישגים בלימודים (אם כי אין לזנוח מטרה זו), אלא גם לדאוג לרווחתם האישית והרגשית, ולתת להם כלים להתמודד רגשית עם הקשיים ו"סיבה לקום בבוקר".
אבל למרות ההזדהות הרבה שלי עם התכנים שלמדנו ולמרות שהרגשתי שהקורס עזר לי לסדר ולהבנות נושאים ורעיונות שכבר חשבתי עליהם, הרגשתי גם שהקורס מציג תמונה ברורה מדי. למרות ההסכמה הרבה שלי עם תכני הקורס ברמת התיאוריה, אני עדיין רואה קושי ביישום הדברים. המטרות מאד יפות, אבל אני לא מרגישה שקיבלתי מספיק כלים ודוגמאות מעשיות כיצד לקדם זאת בעולם האמיתי. חלק מהדוגמאות שקיבלנו נראות לי יפות מאד "על הנייר" אבל קשות ליישום, ובמיוחד במגזר הערבי.
אם כן, אני נשארת עם השאלה הגדולה – כיצד ניתן ליישם את הפסיכולוגיה החיובית ואת מודל הבריאות, במערכת החינוך בכלל ובמערכת החינוך הערבית בפרט? וכמו שלמדנו לגבי השאלות הנכונות – אני חושבת שיצאתי מהקורס עם השאלה הנכונה, כי זאת שאלה חיובית של "איך", ולא שאלה שלילית של "האם".