סרבנות סלקטיבית בישראל בשנים 2005-1970
בחינה השוואתית של המדיניות כלפי הסרבנות הסלקטיבית מימין ומשמאל
תוכן עניינים
- מבוא 3
- רקע 3
- תשתית תיאורטית 5
- טענת המחקר והשערותיו 17
- שדה המחקר 18
- שיטת המחקר 18
- חלון זמנים 20
- מסד הנתונים 21
- ממצאים 23
- סרבנות מהשמאל 24
- סרבנות מהימין 26
- סיכום 28
- דיון וסיכום 30
- ביבליוגרפיה 33
- נספח א' – סיכום חקרי מקרה 36
מבוא
רקע
הסרבנות לגיוס נמצאת במוקד היחסים שבין האזרח ומדינתו. המקור של הסרבנות הוא באופן בו התממשה האזרחות הלאומית המודרנית באמצעות החובה להתגייס לצבא (זרטל, 2018). במדינת ישראל השירות הצבאי מעוגן בחוק ולמרות זאת הוא לא נתפס במונחי כפייה. במסגרת השיח על המלחמה ועל האיום הביטחוני, השירות הצבאי הפך מחובה לתרומה ושייכות. כך נוצר חיבור בין הקיום האישי, הקיום הקולקטיבי והשירות הצבאי. ההשתתפות במלחמה נתפסת כהכרחית להבטחת הקיום האישי ולא רק המדיני. באמצעות השירות הצבאי ושירות המילואים המדינה בנתה זיקה בין היחיד והמדינה לאורך זמן. הסרבנות מחייבת יחידים להגדיר מחדש את זיקתם לחברה, את מונחי השייכות שלהם ואת זהותם החברתית (הלמן, 1993).
הספרות המחקרית מבחינה בין שני סוגים של סרבנות: (א) סרבנות מצפונית "מלאה" (להלן: "סרבנות מצפונית") שמשמעותה סירוב להתגייס לצבא או ליטול חלק במאמץ מלחמתי כלשהו. הסרבן המצפוני מנסה להימנע מלעשות מעשה המנוגד לחלוטין לכל מה שהוא מאמין בו, ומנוגד לאופן שבו הוא רואה את זהותו (אנוך, 2005). סרבני המצפון מבקשים להשיג יעד מצומצם. הם לא מבקשים לשנות מדיניות אלא רק להימנע מפעולה המנוגדת למצפונם ולערכיהם האישיים (אונגר, 2010). (ב) סרבנות מצפון סלקטיבית (להלן: "סרבנות סלקטיבית") שמשמעותה סירוב ליטול חלק בפעילות צבאית מסוימת או בפעילות במקום מסוים, עקב התנגדות למדיניות ממשלתית מסוימת (אנוך, 2005).
למדיניות השלטונית כלפי הסרבנות יכולים להיות מניעים שונים, בין היתר: נסיבות ביטחוניות, תרבות פוליטית, מעמד הצבא ותפקידו של גיוס החובה בחברה (Livny, 2017). מחקר זה יבחן מניע נוסף – הצד של הסרבנים במפה הפוליטית. המחקר יתייחס לשני סוגי מדיניות כלפי הסרבנים: מדיניות מקלה ומדיניות מחמירה. אופיים ייקבע על-פי פסקי דין ועונשים שניתנו לסרבנים, בדין פיקודי, בדין משמעתי או בבית דין צבאי….
