תרגיל הכנה למבחן בקורס סדר דין פלילי

תרגיל הכנה למבחן בסדר דין פלילי

יש לענות על כל השאלות

שאלה מס' 1

ביום 12.04.23, בשעה 06:30 בבוקר, סייר השוטר חיים (להלן: "השוטר") סיור שגרתי באילת. במהלך הסיור, הבחין השוטר ביואב, אשר היה לבוש בבגדים בלויים ומראהו מוזנח הולך לתומו ברחוב. השוטר ניגש ליואב, הזדהה בפניו כשוטר וביקש ממנו להזדהות. יואב הזדהה בפניי השוטר, הציג לו תעודת זהות ועדכן אותו כי הוא לקוי שמיעה. כן ציין יואב בפני השוטר כתובת בית מגורים אליה פניו היו מועדות, והסביר לו כי הוא מועסק שם בעבודות שיפוץ. השוטר עיכב את יואב. לאחר העיכוב, בעקבות בירור שערך השוטר עם גורמים הרלוונטיים, נמצא כי יואב אכן מועסק כשיפוצניק בכתובת המגורים שציין, וזאת באישור ובידיעת בעל הבית. השוטר שאל את יואב האם הוא מסכים שיערוך חיפוש על פני גופו. לאחר שיואב השיב בחיוב, החל השוטר בחיפוש בבגדיו ובכליו של יואב. תוך כדי החיפוש, ובעודו מחטט בבגדיו של יואב, הודיע לו השוטר כי הוא אינו חייב להסכים לחיפוש וכי סירובו לא ייזקף לחובתו. בהמשך החיפוש, נמצאה סכין בכיס מכנסיו של יואב. בעקבות זאת, הובא לתחנת המשטרה לצורך חקירה.

לפני תחילת החקירה הבהיר החוקר אלחנן (להלן: "החוקר") ליואב כי הוא אינו חייב לומר דבר וכי כל אשר יאמר עלול לשמש לחובתו. כן הבהיר לו החוקר כי הוא רשאי להיוועץ בעורך דין. יואב, שהיה זה מעצרו הראשון – ועל-כן לא ידע כי זכאי לסנגור ציבורי בשל היותו לקוי שמיעה – היסס מספר שניות וענה כי אין לו כסף לעורך דין, וממילא הוא גם לא מכיר עורכי דין.

לאחר חקירה תחת אזהרה, ציין יואב כי הסכין שנתפסה ברשותו שייכת לו, וכי היא משמשת אותו לעבודתו כשיפוצניק. בתום חקירתו, בסמוך לשעה 12:30 בצהריים, מסר החוקר ליואב כי הוא אינו מקבל את גרסתו (זאת מבלי שטרח לאמת את גרסתו של יואב עם בעל הבית שהעסיק אותו כשיפוצניק). לפיכך, הודיע ליואב כי הוא עוצר אותו בגין חשד לביצוע עבירה לפי סעיף 186 לחוק העונשין: "המחזיק אגרופן או סכין מחוץ לתחום ביתו או חצריו ולא הוכיח כי החזיקם למטרה כשרה, דינו – מאסר חמש שנים".

הניחו, כי מעבר לחקירתו של יואב, לא ננקטה כל פעילות חקירה בתיק זה. למחרת, בשעה 14:00, הובא יואב לדיון בפני שופט מעצרים. בדיון בבקשת המשטרה להארכת "מעצר ימים", מסר החוקר אלחנן, נציג המשטרה, הצהרת תובע, לפיה אומנם החקירה הסתיימה, אך בשל מסוכנות הנשקפת מיואב – בהיותו מתהלך ברחוב כשברשותו סכין – מבוקשת הארכת מעצרו למשך 4 ימים לצורך העברת חומר החקירה לתובע לשם הכנת כתב אישום ובקשה למעצר עד לתום ההליכים. בית המשפט נעתר לבקשת המשטרה, והורה על הארכת מעצרו של יואב למשך 4 ימים.

בחלוף שמונת ימי המעצר, הוגש כנגד יואב כתב אישום בגין החזקת סכין בניגוד לדין ובקשה למעצר עד לתום ההליכים. בדיון בבקשת מעצר עד תום ההליכים, טען הפרקליט מיכאל כי עבירת החזקת הסכין מקימה חובת מעצר עד תום ההליכים, בין היתר, לאור הפוטנציאל הטמון בה לביצוע עבירות אלימות שתוצאותיהן קשות, ולכן יש לעצור את יואב עד לתום ההליכים. בית המשפט קיבל את בקשת הפרקליט, והורה על מעצרו של יואב עד לתום ההליכים כנגדו, תוך שהוא מציין: "בעבירה מסוג זה, לגביה נקבע בחוק חזקת מסוכנות, אין מקום לבחון כלל חלופת מעצר".

א. חוו דעתכם באשר לחוקיות פעולותיהם של השוטר חיים, החוקר אלחנן והפרקליט מיכאל. בנוסף, חוו דעתכם האם החלטות בית המשפט עולות בקנה אחד עם הוראות החוק והפסיקה.

ב. במסגרת הדיון בכתב האישום, לאחר שיואב כפר במיוחס לו, ביקש התובע להגיש את הסכין כראיה. סנגורו של יואב מתנגד לקבלת הסכין כראיה. הציגו את כל טענותיו של סנגורו. כיצד, לדעתכם, יכריע בשאלה בית המשפט?

שאלה מס' 2

שושנה הגיעה למשטרה חבולה וסיפרה כי בעלה זאב, שוטר במקצועו, הכה אותה ואיים לרצוח אותה (סעיף 382(ג) לחוק העונשין: תקיפה בנסיבות מחמירות – עבירה לפי סעיף 380 לחוק העונשין שנעשית כלפי בן זוג). בעקבות דברים אלה נחקר זאב, שהכחיש את הדברים מכל וכל. כטקטיקת חקירה הוחלט במשטרה לעשות שימוש בשתי חוקרות צעירות, במטרה שזאב הידוע כשוביניסט יישבר מהיפוך התפקידים ומחקירתו על ידי נשים. החוקרות אזקו את זאב בידיו וברגליו, ופנו אליו בכינויי גנאי כגון "אתה אפס", "אתה לא גבר", צעקו עליו, התבדחו על חשבונו, גרמו לו לבקש כמה וכמה פעמים לצאת לשירותים והתנהגו אליו בגסות כללית. סנגורו טוען כי נעשה שימוש באמצעי חקירה בלתי חוקיים. חוו דעתכם.

שאלה מס' 3

נתחו ובארו המשפט הבא – הביעו דעתכם באשר לנכונותו, תוך הבאת נימוקים התומכים בעמדתכם:

"המהפכה החוקתית השפיעה אמנם על תחומים רבים במשפט, אולם השפעתה בתחום 'סדר הדין הפלילי' כמעט ואינה מורגשת מאחר וזהו תחום דיוני".

שאלה מס' 4

נתחו ובארו את המשפט הבא. הביעו דעתכם באשר לנכונותו, תוך הבאת נימוקים מהדין ומהפסיקה התומכים בעמדתכם:

"שלום הציבור היה נשמר טוב יותר אילו היינו מסתפקים בהוכחת אשמתו של נאשם על-פי מאזן הסתברויות, ולא מעל לכל ספק סביר"