האוניברסיטה הפתוחה
שאלון בחינת גמר
הקורס: 10275 – בין יהודים לנוצרים
מועד 63, סמסטר 2025ב | ה' בתמוז תשפ"ה, 1 ביולי 2025
משך הבחינה: 3 שעות
מבנה הבחינה
בבחינה שלושה חלקים.
חלק א: ענו על שאלה אחת מבין שתי השאלות 1–2. 30 נקודות לחלק זה.
חלק ב: ענו על שאלה אחת מבין שתי השאלות 3–4. 40 נקודות לחלק זה.
חלק ג: הסבירו בקצרה (4–5 משפטים) שני מושגים מבין שלושת המושגים 5–7, והסבירו כיצד הם קשורים לנושא הקורס. 15 נקודות לכל מושג, 30 נקודות לחלק זה.
שימו לב! היקף הכתיבה המותר בבחינה הוא עד 1500 מילים ולא יותר!
חלק א
ענו על שאלה אחת מבין שתי השאלות 1–2. 30 נקודות לחלק זה.
שאלה 1
'החטא הקדמון', 'תורת החסד' ו'ישראל שברוח' הם מושגי יסוד בתפיסה הנוצרית של פאולוס. הסבירו את המושגים ואת הקשר ביניהם. כיצד השפיע גיבוש תפיסה זו על מערכת היחסים שבין יהודים לנוצרים?
שאלה 2
מה הייתה חשיבותה של השבועה המשפטית בימי-הביניים, וכיצד נשבעו יהודים בבית הדין הנוצרי? הציגו את המקורות לדיון בנושא. כיצד משקף הדיון בשבועת היהודים את ההיבדלות מצד אחד ואת ההשתלבות מצד שני של היהודים בחברה הנוצרית?
חלק ב
ענו על שאלה אחת מבין שתי השאלות 3–4. 40 נקודות לחלק זה.
שאלה 3
קראו את הקטעים (סימנים יט, כב, לט) מתוך ויכוח הרמב"ן (ראו נספח א' שלהלן), וענו על השאלות הבאות:
א. מהי טענתו המרכזית של פבלו כריסטיאני, מהו החידוש הפולמוסי שעושה פבלו כריסטיאני ב'ספר האגדה', ומה הקשר בין ויכוח ברצלונה לבין פעילותם של המנדיקנטים?
ב. הציגו והסבירו את מגוון תשובות הרמב"ן לטענה של כריסטיאני. מהו החידוש ביחסו של הרמב"ן לאגדות התלמוד?
שאלה 4
קראו את הפריווילגיה, שהעניק חיימה הראשון ליהודי ולנסיה בשנת 1239 (ראו נספח ב' שלהלן), וענו על השאלות הבאות:
א. מהי פריווילגיה, ומהן הנסיבות ההיסטוריות שבהן ניתנו פריווילגיות, הן ליהודים הן לנוצרים?
ב. באילו תחומים עוסקת הפריווילגיה של חיימה הראשון? מה נקבע בכל תחום? ומהם מאפייניה של מערכת היחסים בין יהודים לנוצרים, כפי שהיא משתקפת בפריווילגיה של חיימה הראשון?
חלק ג
הסבירו בקצרה (4–5 משפטים) שני מושגים מבין שלושת המושגים 5–7, והסבירו כיצד הם קשורים לנושא הקורס. 15 נקודות לכל מושג; סה"כ 30 נקודות לחלק זה.
5. גירוש ספרד
6. הוויכוח החדש
7. קבלה נוצרית
בהצלחה!
נספח א' – מתוך: ויכוח הרמב"ן
יט. חזר פראי פול וטען כי בתלמוד אמרו שכבר בא המשיח, והביא אותה הגדה שבמדרש איכה: בההוא גברא דהוא רדי, וגעת תורתיה, עבר חד ערבי ואמר ליה: בר יהודאי בר יהודאי, שרי תורתך שרי פדנך שרי קנקנך, דאיתחרב בית המקדש. שרא תורתיה שרא פדניה שרא קנקניה. געת זמן תנינית. אמר ליה: אסור תורתך אסור פדנך אסור קנקנך, דאיתיליד משיחכון.
כ. ואען ואומר: איני מאמין בהגדה זו [כלל], אבל ראיה היא לדברי.
כא. אז זעק אותו האיש (ואמר): ראו שהוא מכחיש בספרים שלהם.
כב. אמרתי: באמת שאיני מאמין שנולד המשיח ביום החורבן, וההגדה הזאת או שאינה אמת או שיש לה פירוש אחר מסתרי החכמים. אבל אקבל אותה כפשטה כאשר אמרת, כי ראיה היא לי. הנה היא אומרת כי ביום שחרב הבית, בו ביום נולד המשיח. אם כן אין ישו משיח, שהוא נולד קודם החורבן ונהרג, ולידתו קרוב למאתיים שנה קודם החורבן לפי האמת, ולפי חשבונכם ע"ג שנה. אז נשתתק האיש.
לט. קמתי ואומר: שמעו עמים כולם. פראי פול שאלני אם כבר בא המשיח שדברו בו הנביאים, ואמרתי שלא בא. והביא ספר אגדה שאמר בו כי ביום שחרב בית המקדש בו ביום נולד. ואמרתי אני שאיני מאמין בזה, אלא הוא ראיה לדברי. ועתה אני אפרש לכם למה אמרתי שאיני מאמין באגדה זה. דעו כי אנחנו יש לנו שלשה מינין של ספרים: האחד הוא הבבל"יה [התנ"ך], וכולנו מאמינים בו אמונה שלמה. והשני הוא נקרא תלמוד, והוא פירוש למצות התורה, כי בתורה יש תרי"ג מצות ואין בה אחת שלא נתפרשה בתלמוד, ואנחנו מאמינים בו בפירוש המצות. עוד יש לנו ספר שלישי הנקרא מדרש, רוצה לומר שרמונ"יש, כמו שאם יעמוד ההגמון ויעשה שרמון אחד, ואחד מן השומעין היה טוב בעיניו וכתבו. וזה הספר מי שיאמין בו טוב, ומי שלא יאמין בו לא יזיק. ויש לנו חכמים שכתבו שהמשיח לא יולד עד עת קרוב לזמן הקץ שיבא להוציאנו מן הגלות. על כן איני מאמין בזה הספר במה שאמר שנולד מיום החרבן. ועוד אני קורא אותו ספר הגדה, רוצה לומר ראסיונאמינטו, רוצה לומר שאדם מגיד דברים לחבירו. אבל אני מקבל אותה הגדה כפשוטה כמו שאתם חפצים בה, מפני שהיא ראיה מפורשת שאין…
הערה (דהוא רדי): שהיה חורש. צעקה פרתו, עבר לפניו ערבי אחד, אמר לו: יהודי יהודי, התר שורך התר צמדך התר מחרשתך, שבית המקדש חרב (אותו יהודי היה רחוק כל כך מירושלים שלא ידע בדבר). התיר שורו התיר צמדו התיר מחרשתו. צעקה (הפרה) פעם אחרת. אמר לו: (חזור ו)קשור שורך קשור צמדך קשור מחרשתך, שבשעה זו נולד משיחכם.
נספח ב' – הפריווילגיה של חיימה הראשון ליהודי ולנסיה, 1239
להווי ידוע לכולם, שאנו, יעקב בחסד אלהים מלך ארגון, מורסיה וולנסיה, פחה של ברצלונה ואורגייל ואדוניה של מונפליה, בשמנו ובשם כל יורשינו, נותנים אנו לכם ומזכים אתכם, נאמנינו היהודים היושבים וגרים בוולנסיה ובגבולה, לאלה הנמצאים שם ולכל האחרים שיבואו לשבת ולגור שם, לצמיתות, שיהיו לכם כל הזכויות והנימוסים אשר ליהודי סרגוסה.
1. וביחוד שתוכלו להסדיר כל דין בין יהודי ליהודי לפי חוקיכם, ולא תועמד עליכם ולא על השייך לכם שום האשמה על-ידינו או על-ידי אישיות אחרת, מלבד האשמת רצח, וזאת אנו משאירים ברשותנו, ושאר האשמות תדונו איתם על-פי חוקיכם.
2. ונוצרי לא יוכל להוכיח עליכם בשום תביעה, אלא על-ידי נוצרי ויהודי.
3. ואם יהודי ירצה להישבע לנוצרי, יישבע על ספר תורת משה.
4. ואם יהודי יתבע דבר מנוצרי, עליו לתבוע אותו לפי משפט הנוצרים. ואם נוצרי יתבע דבר מיהודי, עליו לתבוע אותו לפי משפט היהודים. ואם יהיה בו ערעור שהיהודי ירצה לעשות, עליו לעשות זאת לפני בית-דין של הנוצרים.
5. ואם יהודי יהיה תפוס לפי פסק-דין הנוצרים, יהיה פטור ממאסרו ויוכל ללכת לביתו בכל יום שישי אחרי הצהריים עד צאת הירח ביום הבא, ועליו לתת ערבות כי ישוב למאסרו. ואין לדרוש מיהודי להיענות לבעל-דין ביום השבת או בימי חגיו.
6. יתר על כן הננו מקבלים אתכם כולכם וכל אחד מכם ואת רכושכם תחת חסותנו ושמירתנו וערבותנו ובהגנתנו המיוחדת, שתוכלו להיות, לעמוד ולשוב דרך כל המקומות במלכויותינו וריבונויותינו בים וביבשה; ואל יעז איש להכביד עליכם ועל רכושכם בשום מקום, להתקיף או לתפוס אתכם, אלא אם כן על חובותיכם וחטאיכם.
אנו מצווים על כל הנתינים שלנו, בהווה ובעתיד, שכל הדברים הנ"ל יישמרו על-ידכם, ותיעשה למען שמירתם, כפי שאתם וטובתכם וטובת הכלל דורשים זאת, ותשמרו על האנשים מפני נזק ופגיעה, כאילו אתם מגינים על רכושנו שלנו.
ואם מישהו יעשה דבר מנוגד, שידע כי יביא על עצמו את כעסנו ועונש של 1000 מרבדי.
ניתן בוולנסיה 6 במרס 1239. חתום: יעקב, בחסד האלוהים מלך ארגון, מורסיה וולנסיה, פחה ברצלונה ואורגייל ואדון מונפליה. עדים: פטרוס פרדינדוס סי אסגרה, גיללמוס די אגילוני וארנלדוס די גואל. חתום: גיללמוס נוטריון, שכתב בפקודת המלך בשביל האדון ברנגריוס, הגמון ברצלונה, הלשכן שלו. זאת כתב ועשה במקומו, ביום ובתאריך הקבוע.
