שאלון בחינת גמר
10275 – בין יהודים לנוצרים
משך בחינה: 3 שעות
סמסטר 2025ב, מועד 65
ז' ביולי 2025, י"א בתמוז תשפ"ה
מבנה הבחינה
בבחינה שלושה חלקים.
חלק א
ענו על שאלה אחת מבין שתי השאלות 2-1.
30 נקודות לחלק זה.
חלק ב
ענו על שאלה אחת מבין שתי השאלות 4-3.
40 נקודות לחלק זה.
חלק ג
הסבירו בקצרה (4-5 משפטים) שני מושגים מבין שלושת המושגים 7-5, והסבירו כיצד הם קשורים לנושא הקורס.
15 נקודות לכל מושג, 30 נקודות לחלק זה.
שימו לב! היקף הכתיבה המותר בבחינה הוא עד 1500 מילים ולא יותר!
חלק א
ענו על שאלה אחת מבין שתי השאלות 2-1. 30 נקודות לחלק זה.
שאלה 1
הציגו והסבירו את מאפייני חיבורו של פטרוס דמיאני, 'אגרת להונסטוס'. במה דומה ובמה שונה חיבור זה מספרו של ריימונדוס מרטיני 'פגיון האמונה'?
שאלה 2
מהי 'קבלה נוצרית'? מה היה הרקע ההיסטורי להתפתחותה, ומה היה ייחודו של המפגש בין יהודים לנוצרים בתחום זה?
חלק ב
ענו על שאלה אחת מבין שתי השאלות 4-3. 40 נקודות לחלק זה.
שאלה 3
קראו (להלן) את צו הגירוש של היהודים מספרד, וענו על השאלות הבאות:
א. מה היו הגורמים הפוליטיים, החברתיים-כלכליים והדתיים לגירוש? על־פי הצו, מה היו הצעדים שננקטו על־ידי 'המלכים הקתולים' כנגד היהודים לפני הוצאת צו הגירוש?
ב. במה שונה ובמה דומה גירוש ספרד מגירושי היהודים מגרמניה ומצרפת?
שאלה 4
קראו את נוסח שבועת היהודים מהמאה ה-14, מתוך ה'שוובנשפיגל' (להלן), וענו על השאלות הבאות:
א. חלקו את נוסח השבועה מה'שוובנשפיגל' לחלקיה והסבירו את משמעותו של כל חלק. עם אילו בעיות בשבועת היהודים מנסה כל חלק בנוסח זה להתמודד?
ב. מהי חשיבותה של השבועה המשפטית בימי-הביניים, ומה הייתה הבעייתיות הטמונה בשבועת יהודים בבתי הדין הנוצריים? האם הדיון בשבועת היהודים מעיד על השתלבותם או היבדלותם של היהודים מסביבתם הנוצרית? נמקו.
חלק ג
הסבירו בקצרה (4-5 משפטים) שני מושגים מבין שלושת המושגים 7-5, והסבירו כיצד הם קשורים לנושא הקורס. 15 נקודות לכל מושג; סה"כ 30 נקודות לחלק זה.
5. "תורת החסד"
6. ויכוח פריס
7. גירושי צרפת
נספח א: צו הגירוש
דון פרנאנדו ודוניה איסבל… לנסיך דון חואן בנינו היקר ומאוד האהוב, לאינפאנטיס, הכמרים… ולקהילות היהודים בעיר הזאת ואווילה ולכל הערים הנזכרות, הכפרים והמקומות שבאיזור הגמון זה, ולכל הערים האחרות, הכפרים והמקומות שבממלכותינו ובבעלויותינו, שלום וברכה.
דעו, ואתם חייבים לדעת, כי מכיוון שהודיעו לנו שבממלכותינו היו כמה נוצרים רעים שהתייהדו ובגדו באמונתנו הקתולית הקדושה, והסיבה הגדולה לכך הייתה, הקשר בין היהודים והנוצרים. בקורטס שהיה לנו בשנה שחלפה, היא בשנה 1480, ציווינו להפריד בין היהודים הנזכרים בכל הערים, הכפרים והמקומות שבממלכותינו ובבעלויותינו, וציווינו לתת להם את שכונת היהודים והמקומות נפרדים למען יחיו שם, מתוך תקווה שבהפרדה יתוקן (הדבר). ועוד דאגנו ונתנו פקודה שלפיה תיעשה אינקוויזיציה (חקירה) בממלכותינו ובבעלויותינו, ואת כפי שהנכם יודעים, נעשתה ונעשית יותר מ-12 שנה, ועל ידה נמצאו הרבה חוטאים, כפי שידוע, על־ידי האינקוויזיטורים ואנשי דת כנסייתיים וחילוניים אחרים רבים.
וכך מתגלה ברבים הנזק הגדול הנגרם ויוצא לנוצרים על־ידי השתתפותם, מגעם ושיחתם, שהייתה להם ויש להם עם היהודים. כיוון שמהם מוכח שהם תמיד משתדלים, בכל הדרכים והאמצעים שברשותם, להרוס ולהרחיק מאמונתנו הקתולית הקדושה את הנוצרים המאמינים, להפריד אותם ממנה, לקרבם ולהשחיתם באמונתם ובהשקפתם המזיקה, בהדריכם את הנוצרים בטכסיהם ובמנהגי דתם, בכנסם אסיפות שבהן הם קוראים בפניהם ומלמדים אותם ואת בניהם, בתיתם להם ספרים שבהם הם מתפללים את תפילותיהם ומכריזים את צומותיהם שיש לצום בהם, בהתכנסם אתם כדי לקרוא בפניהם ולשנן אתם את סיפורי תורתם, ובהודיעם להם על החגים לפני בוא מועדם, בהודיעם להם מה עליהם לשמור ולעשות, בתיתם להם ובהוציאם להם מבתיהם את המצות ואת הבשר שנשחט לפי פולחנם, בהדריכם אותם במה עליהם להיזהר במאכלם ובדברים אחרים לשמירת הדת, ובשכנעם אותם, עד כמה שביכולתם שיקיימו וישמרו את תורת משה, ובתיתם להם להבין שאין דת אחרת או אמת אחרת; וזאת הוכח לפי הצהרותיהם הרבות ווידוייהם גם של היהודים עצמם וגם של אלה שהושחתו ורומו על־ידם. וכל זה הביא עלינו נזק גדול ופגיעה באמונתנו הקתולית הקדושה.
ואף־על־פי שידוע לנו על רוב (הדברים), עוד לפני כן, ויודעים אנו כי התרופה האמיתית לכל הנזקים והרע האלה היא לנתק את המגע בין היהודים הנזכרים לנוצרים ולגרש אותם מממלכותינו, היה ברצוננו להסתפק בזה שציווינו עליהם לצאת מכל הערים, הכפרים והמקומות שבאנדלוסיה, ששם כפי שנאמר, הביאו נזק רב ביותר, בהאמיננו כי זה מספיק, כדי שאלה שבערים האחרות, בכפרים ובמקומות שבממלכותינו ובבעלויותינו יפסיקו לעשות ולחטוא כנזכר לעיל.
ומשום שהיינו יודעים שהדבר הזה, וגם השפטים שנגעו לאחדים מן היהודים האלה, שנתגלו כחוטאים גדולים בפשעים ובעבירות האלה נגד אמונתנו הקתולית הקדושה, ואחרי ששמענו כי זה לא די כתרופה שלמה — כדי למנוע שייפסקו החטא והעוון הגדולים כל כך לאמונה ולדת הנוצרית, שבכל יום נתגלה ונראה שהיהודים הנזכרים מבירים בהמשכת כוונתם הרעה והמזיקה בכל מקום שבו הם נמצאים. וכדי שלא יהיה יותר פתח לפגוע יותר באמונתנו הקדושה הן באלה שהאל הואיל לשמור עד עכשיו, הן באלה שנכשלו, תקנו מעשיהם והוחזרו אל חיק הכנסייה — אמנו הקדושה — מה שעלול לקרות לפי חולשת האופי האנושי שלנו ולפי הערמה התחבולה של השטן הלוחם תמיד נגדנו, דבר שבקלות יכול היה לקרות, אם אין הסיבה העיקרית לכך לא תוסר, והיא: גירוש היהודים הנזכרים מממלכותינו, כי כאשר איזה פשע שהוא נעשה על ידי מישהו באיזו חבורה או באיזה ציבור יש טעם שאותה חבורה או אותו ציבור יפוזרו או יומחקו ויתייסרו הפרטיהם בעד החשובים, המעטים בעד הרבים. ואלה המשחיתים את החיים הטובים וההגונים בערים ובכפרים על־ידי הדבקה שיכולה להזיק לאחרים, שיגורשו מן היישובים. ואפילו בשביל מקרים פחותי ערך שיש בהם לגרום נזק למדינה (נוהגים כך), קל וחומר בעד הפשע הגדול שבין הפשעים והמסוכן והמזיק ביותר, כדבר הזה.
לכן אנו, בעצתם ועל־פי ראייתם של כמה מן הכמורה, האצולה הנבוהה והנמוכה של מלכותנו, ואנשי מדע ומצפון אחרים מן המועצה שלנו, בהיותנו חושבים על כך רבות, הסכמנו לצוות לגרש את כל היהודים והיהודיות מממלכותינו והיהודיות מממלכותינו. ושום פעם לא ישוב ולא יחזור מישהו מהם. ועל ציווינו לתת פקודה זו: וכך אנו מצווים לכל היהודים והיהודיות ממלכותינו ובבעלויותינו, גיל שיהיו, החיים וגרים ונמצאים במלכויותינו ובבעלויותינו, הן אלה שנולדו והן אלה שלא נולדו כאן, שבאיזו צורה שהיא או מאיזו סיבה שהיא באו או נמצאים באלה, שעד סוף חודש יולי הבא ראשון בשנה זו יצאו ממלכויותינו ומבעלויותינו הנזכרות, עם בניהם ובנותיהם, משרתיהם ומשרתותיהם ובני משפחותיהם היהודים, כדולים וכקטנים, מאיזה גיל שיהיו, ולא יעזו לחזור ולחיות במקומות שבהם חיו, לא בדרך של מעבר ולא בכל צורה אחרת, תחת כפיית עונש, שאם לא יעשו כך וייצוו לכך, ואם יימצאו יושבים במלכויותינו ובבעלויותינו הנזכרות, או יבואו אליהם באיזו צורה שהיא, יהיו נדונים לעונש מוות, החרמת רכושם לטובת חצרנו וקופת המלכות; ואלו העונשים יחולו עליהם מעצם המעשה והדין, בלי משפט, בלי מתן פסק־דין ובלי הכרזה.
ואנו מצווים ואומרים, ששום אדם במלכויותינו אלה, מאיזה מעמד שהוא, מצב ודרגה שיהיו, לא יעזו לקבל, לתת מחסה, לשכן ולהגן, לא בגלוי ולא בסתר, כל יהודי ויהודיה לאחר המועד הנזכר של סוף חודש יולי הבא, ואילך, לעולם ועד, לא באדמותיהם ולא בבתיהם ולא בכל חלק אחר של מלכויותינו ובעלויותינו, תחת כפיית עונש של אבדן כל רכושם, האנשים שבחסותם והמבצרים וכל דברים אחרים העוברים בירושה, ועוד יאבדו כל חסד שהוא שיש להם מאתנו. לטובת החצר וקופת המלכות.
ובכדי שהיהודים והיהודיות האלה יוכלו במשך הזמן הזה, עד סוף חודש יולי האמור, למכור בדרך טובה את חפציהם ורכושם. לזמן זה לוקחים אנו ומקבלים תחת בטחוננו וחסותנו והגנתנו המלכותית, אותם ואת נכסיהם, כדי שבמשך הזמן האמור, עד היום האחרון של חודש יולי הנזכר, יוכלו ללכת ולעמוד בטוחים ויוכלו לבוא ולמכור, להחליף ולהעביר מרשותם את כל מטלטליהם וקרקעותיהם להחליט עליהם באופן חפשי ומרצונם הטוב. ובמשך הזמן הזה לא יורמו נזק וייעשו רעה או אי צדק כלשהם לאנשים ולרכושם בניגוד לחוק, תחת כפיית עונש שתחול על העוברים על בטחון המלכות.
וכן אנו נותנים רשות וסמכות ליהודים וליהודיות הללו שיוכלו להוציא ממלכויותינו ומבעלויותינו את רכושם ונכסיהם בדרך הים או בדרך היבשה, כל עוד שלא יוציאו זהב או כסף ומטבעות יצוקים ולא כל דברים אחרים אסורים לפי חוקי המלכות, מחוץ לסחורות, שאין בהן דברים אסורים, ולא שטרי חליפין. ועוד ציוו וו לכל המועצות, בתי־הדין, מנהיגי המלכות, הקבלייררוס והאסקודרוס, הפקידים והאנשים הטובים שבעיר הזו, אווילה ובערים, בכפרים ובמקומות היישוב שבממלכותינו ובבעלויותינו וכל נתיניהם הכנועים למרותנו, ולילידי הארץ, שישמרו ויצביאו לפועל את פקודתנו זו וכל הכתוב בה, ושיעשו ויתנו את כל העזרה והתמיכה לכל מי שיהיה נזקק לה, תחת כפיית עונש של אבדן חסדנו והחרמת כל רכושם ומשרותיהם לטובת החצר וקופת המלכות.
ובכדי שזה יוכל להגיע לידיעת כולם, ושאף לא אחד יעמיד פנים כאילו לא ידע, אנו מצווים שפקודתנו זו תוכרז במקומות ובכיכרות המקובלים בעיר זו ובערים הראשיות, בכפרים ובמקומות היישוב בשטח ההגמון על ידי הכרוז ובפני הנוטריון הציבורי.
ולא אלה ולא אחרים לא תעשו ולא יעשו בניגוד לכך.
ניתן בעירנו גרנדה, 31 בחודש מארס בשנה 1492. אני המלך. אני המלכה. אני חואן די קולומבה, מזכיר המלך והמלכה. אדונינו, כתב כפי שנצטווה.
F. Baer, Die Juden im christlichen Spanien 2, Berlin 1936, pp. 404–408.
נספח ב: שבועת היהודים — מתוך ה'שוובנשפיגל'
זו שבועת היהודים.
כיצד עליהם להישבע על אודות כל ענייני השייך לשבועות שלהם? עליו לעמוד על עור של חזיר, ועליו להניח לפניו את חמשת ספרי משה. ועליו להניח את ידו הימנית בספר עד פרק היד, ועליו לחזור כך לאחר זה האומר את השבועה. הלה יאמר כך:
שעל אודות טובין אלה שתתבע אותך איש זה, אינך יודע דבר, הם אינם בידך ומעולם לא היו בידך, ואיש מבני ביתך לא קברם מתחת לאדמה, וגם לא מאחורי חומות, ולא סגרם במנעול ובריח. כה יעזור לך האל שברא שמים וארץ, הר ועמק, יער, עלווה ודשא. וכה יעזור לך החוק אשר האלוהים כתב במו ידיו ונתנו לאדון למשה בהר סיני. וכה יעזור לך חמשת ספרי משה. […] וכך. הגופרית והזפת יזרמו וירדו כנשם על צווארך כפי שירדו על סדום ועל עמורה. והזפת אשר הכתה בבבל מאתיים איש ויותר תכה אותך. וכה תפתח האדמה את פיה ותבלע אותך כפי שעשתה לדתן ולאבירם. ואדמתך לעולם לא תבוא לאדמה אחרת, ועפרך לא יבוא לעפר אחר אל תוך חיקו של האדון אברהם, כך אמת אשר דיברת. וכה יעזור לך אדוני (Adonay). אמת נשבעת. ותיעשה מצורע כמו שהיו נעמן וגיחזי. ותכה בך המכה שהיכתה בעם ישראל בעת מסעו דרך מצרים, אמת נשבעת. והדם והקללה אשר הוריך איחלו לעצמם כאשר הם שפטו את ישו המשיח ורצחו אותו באומרם "דמו עלינו ועל ילדינו" לנצח יגברו ולא יפחתו. ודבר זה אמת ויציב. כה יעזור לך האל שהופיע למשה בסנה הבוער שלא אוכל. שבועתך אמת בשם נשמתך אשר ביום הדין תצטרך להביא בפני בית הדין. בשם אלוהי אברהם, אלוהי יצחק ואלוהי יעקב אמת היא. כה יעזור לך האל והשבועה שנשבעת, אמן.
