איך כותבים השערות מחקר?

מהן השערות מחקר?

השערות מחקר הן הלב הפועם של כל עבודה מחקרית. הן בעצם ניסוח מדויק של מה שהחוקר משער שיקרה, או של היחסים שהוא מצפה למצוא בין משתנים. השערה היא לא ניחוש סתמי, אלא טענה מבוססת על ידע קודם, על קריאה בתיאוריה ועל הבנה של הנושא. היא מאפשרת לחוקר להפוך רעיון כללי לשאלה מדידה שניתן לבדוק בעזרת נתונים.

אפשר לחשוב על ההשערה כעל גשר בין התיאוריה לבין המחקר בפועל. מצד אחד היא נובעת ממסגרת תאורטית: כלומר, מתוך מה שכבר ידוע או נחקר בנושא. מצד שני, היא מכוונת את הדרך שבה החוקר יבדוק את הנתונים, את הכלים שיבחר ואת סוג הניתוח הסטטיסטי או האיכותני שיבצע.

למשל, אם החוקרת מתעניינת בקשר בין שימוש ברשתות חברתיות לבין תחושת בדידות בקרב צעירים, ההשערה שלה עשויה להיות "ככל שזמן השימוש ברשתות חברתיות גבוה יותר, כך תחושת הבדידות גבוהה יותר". זו לא רק אמירה אינטואיטיבית, אלא השערה שניתן לבדוק אמפירית.

הבנה טובה של מהי השערת מחקר היא חיונית לכתיבה אקדמית איכותית. היא עוזרת לבנות מחקר ממוקד, כזה שלא מתפזר לשאלות כלליות מדי, אלא מוביל לממצאים ברורים שניתן לפרש ולהסיק מהם מסקנות.

למה צריך בכלל השערות מחקר?

השערות מחקר הן חלק מרכזי בדרך שבה המדע בודק את עצמו. המדע לא מסתפק בתיאורים של מה שקורה, אלא מנסה לבדוק אם הרעיונות והתיאוריות שלנו באמת עומדים במבחן המציאות. בשביל זה צריך נוסחה פשוטה: קודם מניחים רעיון כללי, אחר כך מנבאים מה אמור לקרות אם הוא נכון, ולבסוף בודקים אם זה באמת קורה. הניבוי הזה הוא בדיוק מה שנקרא השערת מחקר.

בלי השערות אין באמת מבחן לתיאוריה. אם חוקרת אומרת רק ש"נדמה שיש קשר בין לחץ ללמידה", אי אפשר לדעת מה ייחשב כהוכחה ומה כהפרכה. אבל אם היא מנסחת השערה ברורה, למשל "ככל שרמת הלחץ עולה, כך יורדת היכולת לזכור חומר חדש", אז אפשר לבדוק בפועל אם הנתונים תומכים בטענה הזו או סותרים אותה. כך המדע מתקדם – על ידי ניסוח טענות שאפשר לבדוק, ושהן גם עלולות להתברר כשגויות.

השערות הופכות רעיונות כלליים למדידים. הן אומרות מה בדיוק נבדק, באילו משתנים משתמשים ומהו הכיוון הצפוי של הקשר ביניהם. זה מאפשר לבנות כלי מחקר מדויקים, לבחור מדדים מתאימים ולהבין מתי התוצאות באמת רלוונטיות לשאלה שנשאלה.

בנוסף, השערות הן הדרך לשמור על דיוק והוגנות במחקר. הן מחייבות את החוקר להצהיר מראש מה הוא מצפה למצוא, לפני שהוא רואה את הנתונים. כך נמנעת הסכנה של “למצוא מה שרוצים למצוא” בדיעבד. זה עקרון בסיסי במדע – לבחון רעיון באופן פתוח, ולא לעצב את התוצאות כך שיתאימו לרצון או לציפיות.

במילים פשוטות, השערות מחקר נדרשות לא רק כדי לבדוק תיאוריה, אלא כדי לאפשר למדע להיות מדויק, שקוף וניתן לשחזור. הן הופכות את המחקר לשיטה שיטתית ולא לסדרה של התרשמויות.

אז איך מנסחים השערות מחקר?

שלב ראשון: סקירת ספרות כדי לגלות מהן השערות המחקר

לפני שכותבים השערות מחקר צריך להבין מה כבר ידוע על הנושא. השערה טובה לא נולדת סתם מתחושת בטן, אלא מבוססת על ידע קיים, על תיאוריות, ועל ממצאים ממחקרים קודמים. לכן הצעד הראשון הוא לקרוא, לשאול ולחקור מה אחרים כבר מצאו לפני.

סקירת הספרות היא בעצם תהליך של למידה: אוספים מאמרים, ספרים ודוחות מחקר שעוסקים בנושא, קוראים בעיון ומנסים להבין אילו קשרים כבר נבדקו, מה נמצא עד כה, ומה עדיין לא ברור. כשעוברים על הספרות לא מחפשים רק סיכום של מה נאמר, אלא בעיקר את ההיגיון שמאחורי המחקרים. איזה משתנים החוקרים בדקו? באילו תנאים הם מצאו קשרים מסוימים? האם התוצאות היו חד־משמעיות או מעורבות?

המטרה של השלב הזה היא לגלות איפה יש "חור" בידע – שאלה שעדיין לא קיבלה תשובה ברורה. לדוגמה, אם רוב המחקרים מצאו שקיים קשר בין תמיכה חברתית לבין רווחה נפשית, אבל כמעט לא נבדקה קבוצת גיל מסוימת או הקשר תרבותי אחר, שם יכול להיות המקום שלכם להוסיף ידע חדש.

ככל שהסקירה מעמיקה יותר, כך קל יותר לנסח השערות מדויקות. היא מאפשרת להבין לא רק מה קורה אלא גם למה זה קורה לפי התיאוריות הקיימות. כך אפשר לגזור מהתיאוריה ניבוי ברור: אם מניחים שתמיכה חברתית מחזקת את תחושת הערך העצמי, אז אפשר לשער שככל שתמיכה זו גבוהה יותר, כך גם רמת הערך העצמי תעלה.

לכן סקירת הספרות היא לא שלב טכני בלבד. היא הבסיס שעליו עומדות ההשערות. היא מספקת את ההקשר, את הרקע ואת הצדקה מדוע בכלל ראוי לבדוק את ההשערה הזאת. במילים פשוטות: אי אפשר לדעת מה לשער לפני שמבינים מה כבר ידוע.

שלב שני: ניסוח השערות המחקר

השערת מחקר היא טענה ניתנת לבדיקה, שמציגה קשר מסוים בין משתנים. לדוגמה: "ככל שרמת התמיכה החברתית גבוהה יותר, כך רמת הדיכאון נמוכה יותר". זו טענה ברורה, שאפשר לבדוק באמצעות נתונים אמפיריים.

ההשערה לא מנוסחת כשאלה, אלא כקביעה. היא לא אומרת "האם יש קשר בין תמיכה חברתית לדיכאון?" אלא מציגה את ההשערה כאילו אנחנו מאמינים שהיא נכונה ועתידים לבדוק זאת.

זיהוי המשתנים

כל השערה מדברת על קשר בין לפחות שני משתנים. לכן, הצעד הראשון הוא לשאול את עצמנו: אילו משתנים עולים מהתיאוריה או מהסקירה שעשינו? מהם המשתנה התלוי והמשתנה הבלתי תלוי?

• משתנה בלתי תלוי הוא המשתנה שמניחים כי משפיע.

• משתנה תלוי הוא התוצאה שנמדדת או מושפעת.

למשל, אם אנחנו רוצים לבדוק האם מספר שעות השינה משפיע על ריכוז, אז המשתנה הבלתי תלוי: מספר שעות השינה והמשתנה התלוי: רמת הריכוז. לדוגמאות נוספות ותרגול בנושא משתנה תלוי ובלתי תלוי לחצו כאן.

בחירת סוג ההשערה

יש כמה סוגים של השערות מחקר, וחשוב להתאים את הניסוח לסוג המתאים:

1. השערה כיוונית – מציינת גם את כיוון הקשר, למשל "ככל ש… כך…". מתאימה כשיש בסיס תיאורטי חזק לצפות לכיוון מסוים.

2. השערה לא כיוונית – רק מציינת שקיים קשר, מבלי לומר מה כיוונו. מתאימה כשאין ודאות לגבי כיוון ההשפעה.

3. השערה על הבדלים – מתארת הבדל בין קבוצות, למשל "תלמידים בכיתה קטנה יפגינו הישגים גבוהים יותר מאשר תלמידים בכיתה גדולה".

ברוב העבודות, כותבים השערות כיווניות או השערות על הבדלים, לפי מה שמתאים לשאלה המחקרית ולמתודולוגיה.

ניסוח ההשערה במשפט ברור, חד ומדויק

כעת אפשר לנסח את ההשערה עצמה. חשוב להקפיד על:

• שפה פשוטה ומדויקת. לא להשתמש בניסוחים מעורפלים כמו "ייתכן ש…" או "נראה כי…".

• הגדרה ברורה של המשתנים. כדאי לכלול במפורש את המשתנים כפי שנמדדו.

• כיוון הקשר (אם רלוונטי): חיובי, שלילי, או השוואה בין קבוצות.

דוגמה לניסוח טוב: "סטודנטים הלומדים באמצעות סרטוני וידאו יפגינו הישגים גבוהים יותר במבחן הסופי לעומת סטודנטים הלומדים מטקסט כתוב בלבד".

דוגמה לניסוח גרוע: "סוג הלמידה משפיע איכשהו על ההצלחה" – הניסוח לא ברור, לא מגדיר מה זה "הצלחה", ולא מציין את סוגי הלמידה.

בדיקת הקריטריונים של השערה תקפה

לפני שממשיכים, כדאי לבדוק אם ההשערה עומדת בקריטריונים הבאים:

• אפשר לבדוק אותה במציאות? אם אי אפשר למדוד או לבחון את הקשר – זו לא השערה טובה.

• האם היא מבוססת על ספרות קודמת או תיאוריה ברורה? השערות לא ממציאים מהראש.

• האם היא תואמת לשאלה המחקרית? ההשערה צריכה להיות תשובה צפויה לשאלה שהוגדרה מראש.

סיכום

אם הגעתם עד כאן – מעולה. עכשיו אתם יודעים שהשערת מחקר היא לא סתם ניסוח נחמד, אלא שלב הכרחי שכל העבודה בנויה עליו. כדי לנסח אותה כמו שצריך, אל תדלגו על סקירת הספרות, תבררו מהם המשתנים המרכזיים, תחליטו איזה סוג קשר אתם רוצים לבדוק, ותכתבו את ההשערה בצורה ברורה, מדויקת ונבדקת. אם תעשו את זה לפי השלבים שבמדריך, תחסכו לעצמכם תיקונים מיותרים, שאלות מהמנחה והערות מעצבנות של "ההשערות לא מנוסחות טוב". זה השלב שבו כדאי להיות מדויקים, וזה משתלם בציון!