אתיופיה: נצרות, אסלאם, יהדות – סיכום פרק 1.5. התקופה הסלומונית המוקדמת (1270-1468): תור הזהב של הכנסייה והמדינה

אתיופיה: נצרות, אסלאם, יהדות. הנצרות: דת הממלכה בין שליטה ומגוון

תוכן עניינים

הקמה והתגבשות: עמדה-ציון והזירים 1
הקיסר דאווית (1380-1412) ו"שרידי הצלב האמיתי" 2
הלאומנות הדתית של זרעה-יעקב (1434-1468) 3
קדושת השבת, הבתולה והצלב 3
בישוף נוסף, מפעלי ספרות, והפצת האמונה 4

1.5. התקופה הסלומונית המוקדמת (1270-1468): תור הזהב של הכנסייה והמדינה

הקמה והתגבשות: עמדה-ציון והזירים
בשנת 1270 הצליח יכונו אמלאך, איל מלחמה אמהרי, להכריז על עצמו כשליט אתיופיה תוך ניצול ריפיונה הפנימי של שושלת הזאגווה וכריתת ברית עם ראש המנזר החשוב דברה הייק – איאסוס מואה. מנזר זה היה ידוע כמנזר החשוב ביותר בארץ, ואב המנזר קיבל מעמד חשוב בחצר המלוכה. כ-220 שנה מאוחר יותר, באמצע המאה ה-15, תפס את מעמדו ראש מנזר דברה ליבאנוס בשואה. מסורות מאוחרות קיבעו את התודעה שהסיוע הדתי והברית עם יכונו אמלאך באו ביוזמת הקדוש תכלה-הימנות, מייסד מנזר דברה ליבאנוס (ששמו הראשוני היה דברה אצבו).
אף שיכונו אמלאך זכור כמייסד השושלת החדשה, תולדות השינוי התחילו בפועלו של עמדה-ציון, שמלך בשנים 1314-1344. הוא היה השליט הראשון בשושלת שהצליח להתמודד עם הבעיות היסודיות של הארץ והממשלה. רק במהלך שלטונו התבססה השפעת המלכים האמהרים החדשים בכל רחבי הרמה האתיופית. תוך השגת שליטה בנתיבי המסחר, חיזוק הצבא הקיסרי וחיסול יריבים אזוריים, הצליח עמדה-ציון לגבש את מעמד השליטים האמהרים ולחזק את טענתם שהם היורשים הלגיטימיים היחידים למלכים האקסומים ולשושלת שלמה. הוא ויורשיו המשיכו במפעל הרחבת גבולות הממלכה תוך מלחמה בנסיכויות…………….

**סיכום פרק 1.5. מתוך הספר ארליך, ח., סלמון, ה. וקפלן, ס. (2003). אתיופיה: נצרות, אסלאם, יהדות. תל-אביב: האוניברסיטה הפתוחה.