הקרמיקה היפנית במפגש בין מזרח למערב

המכללה האקדמית תל חי
החוג ללימודים רב-תחומיים
סמינריון עיוני בקורס:
"בין מזרח למערב, תודעת מרחב, זהות ותרבות במסעות גילוי עולמיים"

הקרמיקה היפנית במפגש בין מזרח למערב

2024

תוכן עניינים

מבוא 3
היסטוריה של הקרמיקה היפנית 4
שורשים סיניים וקוריאניים 4
שני שדות בקרמיקה היפנית 4
מתקופת ג'ומון עד תקופת אדו 5
רפורמציית מייג'י והמודרניזציה 7
מן הסאקוקו אל פתיחת השערים 7
מודרניזציה, אימפריאליזם ומבט מערבי 7
תנועת המינגיי 9
אוקאקורה קאקוזו וביקורת התיעוש 9
יאנאגי סואטסו וגיבוש המושג מינגיי 9
ברנרד ליץ' והגשר אל המערב 11
וואבי סאבי ואסתטיקה של אי שלמות 12
המינגיי בקרמיקה האמריקאית 13
הקרמיקה וגיבוש הזהות הלאומית 17
ג'פוניזם 18
התערוכות הבין-לאומיות 18
זליגה דיאלוגית וחילופין הדדיים 19
ניכוס תרבותי והעתקה 21
העצמי שבמראה 23
אוקאקורה, פנולוסה והמצאת האמנות הילידית 23
המבט הפרלקסי 24
סיכום 26
רשימת מקורות 27

מבוא

הקרמיקה היפנית נתפסת פעמים רבות במערב כביטוי טהור של מסורת מקומית עתיקה, של פשטות, של חומריות ושל שלווה. תפיסה זו מתעלמת מכך שתולדות הכלי היפני הן במידה רבה תולדות של מגע עם תרבויות אחרות. טכניקות הזיגוג הגיעו ליפן מסין ומקוריאה, גלגל האובניים הובא מן היבשת, ואומנים קוריאנים הובאו ליפן בכפייה בעקבות מסעות המלחמה של סוף המאה השש עשרה (‎Tregear‎, ‎1976‎; ‎Henshall‎, ‎2012‎). מאוחר יותר, לאחר שנפתחו שערי יפן בשנת 1854, זרמו החפצים בכיוון ההפוך והשפיעו על האמנות ועל העיצוב באירופה ובארצות הברית (‎Clark‎, ‎2020‎; ‎Ives‎, ‎1974‎).

עבודה זו בוחנת את הקרמיקה היפנית כזירה של חילופי תרבות דו כיווניים, ושואלת כיצד נבנתה היפניות של הכלי הקרמי בתוך המפגש עם המערב ולא לפניו. הטענה המרכזית היא שהקטגוריות שבהן משתמשים כיום כדי לתאר קרמיקה יפנית, ובראשן המינגיי והוואבי סאבי, אינן נתונים מסורתיים שנשמרו כמות שהם, אלא תוצרים של מפגש, של תרגום ושל בחירה אידאולוגית שנעשתה בתקופת מייג'י ולאחריה. מחקרים עדכניים תומכים בקריאה זו. סנדאי (‎Sendai‎, ‎2021‎) מראה כיצד הוזנו רעיונות המינגיי אל תוך העיצוב המודרניסטי האירופי דרך עבודתה של שרלוט פריאן; קומאן (‎Coman‎, ‎2022‎) מתחקה אחר האופן שבו עיצב אספן אמריקאי את מה שנחשב לקרמיקה יפנית ראויה לאיסוף; מא (‎Ma‎, ‎2023‎) מנתח את הפוליטיקה של אוצרות תערוכות ג'פוניזם בימינו; וצ'יבה (‎Chiba‎, ‎2022‎) וצאקנאקי (‎Tsaknaki‎, ‎2021‎) מראים כי האסתטיקה של אי השלמות אינה מובנת מאליה אלא מנוסחת מחדש בכל דור.

מבנה העבודה כרונולוגי ורעיוני כאחד. הפרק הראשון סוקר את התפתחות הקרמיקה היפנית מתקופת ג'ומון ועד תקופת אדו ואת ההשפעות הסיניות והקוריאניות עליה. הפרק השני עוסק ברפורמציית מייג'י ובמודרניזציה שהביאה עמה. הפרק השלישי מוקדש לתנועת המינגיי, לרעיונותיו של יאנאגי סואטסו ולתפקידו של ברנרד ליץ' בהעברתם אל המערב. הפרק הרביעי דן בג'פוניזם ובתערוכות הבין-לאומיות, והפרק החמישי בשאלות של ניכוס תרבותי, אוריינטליזם ובניית זהות לאומית. הסיכום חוזר אל מושג הפרלקס של קראטני קוג'ין ומציע לראות בקרמיקה היפנית אובייקט שאפשר להתבונן בו משני עברי המפגש בעת ובעונה אחת (זוהר, 2021).