הרמת מסך כלפי מנהלים בחברה בשל נטילת סיכון בלתי סביר

הרמת מסך כלפי מנהלים בחברה בשל נטילת סיכון בלתי סביר

שם הקורס: סמינר דיני תאגידים

תוכן עניינים

מבוא 2
מחקרים ותיאוריה כללית כבסיס לבחינת הרמת מסך בתאגיד 3
תנאי בסיסי: אישיות משפטית נפרדת לתאגיד 3
תאוריה כללית כבסיס לכתיבת העבודה 5
הרמת מסך בתאגיד אימתי? 7
הדין והפסיקה בישראל 7
כלל שיקול הדעת העסקי 13
הרמת מסך על רקע מימון דק 14
מה ראוי שיהיה הדין כלפי עסק שנמצא על סף חדלות פירעון? 17
נטילת סיכון בלתי סביר 20
הדין בארה"ב 21
השוואה בין הדין האמריקאי לישראלי 23
הדין הראוי 27
סיכום ומסקנות 28
ביבליוגרפיה 30

מבוא

כפי הידוע לחברה יש אישיות משפטית נפרדת מתוך אינטרס מובהק לאפשר את הקמתן של חברות ללא חשש כי הבעלים יהיו אחראים לנזקים שיגרמו לחברה או לנושים של החברה. יחד עם זאת, חוק החברות, התשנ"ט-1999 (להלן: "החוק") מאפשר להטיל חובות אשר מיוחסות לחברה אך בשל התנהלות האורגנים שבה, לייחסן לבעלי החברה כאשר התקיימו העילות האמורות בסעיף 6 לחוק. הוראת הסעיף מאפשרת להטיל אחריות ישירה על בעלים של חברה פרטית או על בעל שליטה בתאגיד ציבורי מכוח דוקטרינת 'הרמת המסך'. למשל, כאשר מדובר במקרה מובהק של "מימון דק", תוך נטילת סיכון בלתי סביר, באשר ליכולת התאגיד לפרוע חובותיו במועדם. אפשרות נוספת הינה שימוש לרעה של בעל השליטה באישיות המשפטית הנפרדת תוך ניצול מסך ההתאגדות.

ככלל, חברה או תאגיד היא ישות משפטית נפרדת לחובות וזכויות. החברה רשאית לבצע פעולות משפטיות באמצעות האורגנים הפועלים במסגרתו, למשל, ליטול הלוואות, לכרות הסכמים, להעסיק עובדים ואף חברה יכולה להיות מואשמת בפלילים ולקבל עונשים וסנקציות. מנגד, כאשר חברה נקלעת לחדלות פירעון, הרי שהחובות מיוחסים לחברה ואין להשיתם על בעלי השליטה. זהו העיקרון של ההפרדה בין הבעלות בחברה לבין החברה עצמה. אך ישנן נסיבות בהן בעל שליטה הפר את הוראות סעיף 6 לחוק החברות וגרם בכך לחברה נזק, אז הרי שניתן להגיש תביעה כנגד הבעלים בעילה של הרמת מסך וכמו כן מפאת חובת האמון שלו בחברה, ולהשית לפתחו את החובות שנגרמו במעשיו ובמחדליו. כך למעשה ניגשים לנכסיו הפרטיים של הבעלים ומממשים אותם כדי לכסות את החובות או הנזקים שנגרמו למשל לציבור המשקיעים בבורסה בנסיבות של חברה ציבורית. כך גם בעלי מניות המיעוט יכולים להגיש תביעה נגזרת או תביעה ייצוגית נגד הבעלים כדי שיפצה אותם בגין הנזקים שנגרמו להם.
יחד עם זאת, נציין שאין חולק כי הרמת מסך הינו הסעד החמור ביותר הקיים בדיני החברות, אשר על פי הפסיקה סעד זה יינתן בנסיבות חריגות וקיצוניות במיוחד. הטענה היא שהסרת הרסן והטלת אחריות אישית על כל מקרה ומקרה תפגע באפשרות של משקיעים להקים חברה בשל החשש מהגשת תביעות באופן נקל והטלת אחריות לנזקים שנגרמו במהלך ניהול החברה. טענת "מימון דק" עשויה להצדיק הרמת מסך אם נלווים אליה סממנים של ניצול לרעה של יתרונות התאגיד ופגיעה בציפייתם של הנושים לקיום איתנות פיננסית. כאמור מימון דק נבחן במצב בו אדם מקים חברה ולא משקיע בה מימון איתן ובהיקף ההתקשרות עם לקוחות כך שהיה בסיס לציפיות כי החברה לא תוכל לעמוד בהתחייבויותיה.
במסגרת עבודה זו אעמוד על דוקטרינת הרמת מסך בתאגיד. אבחן מהן העילות להרמת מסך וביתר שאת בעילת "מימון דק" העלולה להוות לעיתים סיכון בלתי סביר. בחינת השאלה המשפטית תהא בהיבט העסקי הרגיל בישראל והעמדה המקובלת בחוק במדינות שמעבר לים, אסכם ואחווה דעה אישית כפתרון מוצע לדין הישראלי, ככל וישנו צורך לשיפור הדין. השאלה שתנחה אותי בכתיבה זו תהא האם צודק וראוי להרים מסך כלפי מנהלים בחברה בשל נטילת סיכון בלתי סביר? שאלות המשנה יהיו כדלהלן: מה ראוי שיהיה הדין לגבי מימון דק?; מה ראוי שיהיה האיזון הכללי?; מה ראוי שיהיה הדין כלפי עסק שנמצא על סף חדלות פירעון?