מבוא להיסטוריה של המזרח התיכון בעת החדשה – סיכום יחידה 7: הלאומיות המצרית

יחידה 7: הלאומיות המצרית

תוכן עניינים

7.1 מבוא 1
7.2 הרקע לצמיחת הלאומיות המצרית 1
מצרים כמדינה ומשטר הכיבוש הבריטי 1
החברה המצרית וגילוי העבר הפרעוני 2
7.3 הרקע להתעוררות תפיסת ריבונות העם במצרים 3
משכילים, עיתונות וסטודנטים 3
קאסם אמין ומעמד האישה 3
המודרניזם האסלאמי: אל-אפגאני ומוחמד עבדה 4
7.4 ראשית המחשבה הלאומית המצרית 4
תקריות טאבה ודנשוואי 5
מוסטפא כאמל והלאומיות העל-מצרית 5
אחמד לוטפי אל-סייד והמצריות 6
7.5 הזירה הפוליטית: סעד זגלול והאספה המחוקקת 7

7.1 מבוא

הרעיון הלאומי המצרי המודרני היה חלק אורגני מן ההיסטוריה של מצרים במאה ה-20. הגופים והמפלגות שקמו בשמה שימשו נתיב מרכזי בארגון חייה של המדינה המצרית, שהייתה חלוצת תהליכי החידוש והשינוי במזרח התיכון. עם זאת הצלחתה לא הייתה מלאה. הלאומיות הפאן-ערבית כמעט דחקה אותה בתקופה הנאצרית, והאסלאם הפוליטי בהנהגת "האחים המוסלמים" כמעט גבר עליה לאחר אירועי "האביב הערבי". בראשית המאה ה-20 כבר חשו מצרים רבים שמצרים היא מסגרת שבה מתקיימת אומה שאליה הם משתייכים, ושחובתם לפעול לעיצוב עתידה. כשפרצה מלחמת העולם הראשונה הפרידו הבריטים את מצרים מן האימפריה העות'מאנית, וכשהסתיימה המלחמה קיבלה הלאומיות המצרית הכרה בין-לאומית.

7.2 הרקע לצמיחת הלאומיות המצרית

בארבעה תחומים עיקריים חלו במצרים במאה ה-19 שינויים שהנחילו לתושביה את תודעת הייחודיות המצרית: התפתחותה כמדינה, התפתחותה כבעיה פוליטית תחת הכיבוש הבריטי, השינוי בחברה וגילויו המחודש של עברה.

מצרים כמדינה ומשטר הכיבוש הבריטי
במהלך המאה ה-19 הלכה והתחזקה מהותה של מצרים כמדינה למעשה, אף שלהלכה נותרה וילאיית עות'מאני. תהליכי המודרניזציה שיזמו השליטים מבית מוחמד עלי הולידו מוסדות ששימשו שלד למסגרת ייחודית: שושלת שלטון מצרית, צבא מצרי, מנגנון מנהלי מקומי, מערכת כלכלית ומטבע מצרי. מנגד, מפעל המודרניזציה של אסמאעיל גרר את מצרים לחובות עתק, והבעיה הכלכלית הידרדרה לבעיה פוליטית. המעורבות הישירה של גורמים אירופיים בכלכלתה הביאה להתעוררות תנועת המחאה בהנהגת אחמד עוראבי, ואילו הכיבוש הבריטי בשנת 1882 המחיש את זהותה הנפרדת גם בעיני שומרי המסורת. הבריטים מצדם ניסו להשאיר את מצרים חלק מן האימפריה העות'מאנית, ועד פרוץ מלחמת העולם הראשונה התנוסס עליה דגל עות'מאני. השליט בפועל מטעם בריטניה היה סוכן וקונסול כללי. באוקטובר 1883 מונה לתפקיד סיר אוולין ברינג, לימים לורד קרומר, ששלט במצרים עשרים וארבע שנים והאמין בשליחותו המתרבתת של האדם הלבן. סיר אלדון גורסט, שכיהן בשנים 1911-1907, ניסה לאמץ שיטה של שליטה עקיפה ולשפר את האווירה בקרב משכילי מצרים, ובשנת כהונתו הראשונה נוסדו שתי המפלגות הלאומיות. אחריו בא הלורד קיצ'נר בשנת 1911. הבריטים התמקדו בשיפור המנהל ובגביית מסים יעילה, ויבול הכותנה שגשג.

סיכום פרק 7 מתוך הספר:

ארליך, ח. ומוסטפא, כ. (2018). יחידה 7: הלאומיות המצרית. בתוך מבוא להיסטוריה של המזרח התיכון בעת החדשה, ספר ב: מהפכת הלאומיות המודרנית (עמ' 13-36). האוניברסיטה הפתוחה: רעננה.