מדיניות האקלים של הודו והשפעתם של שיתופי פעולה בינלאומיים על עיצובה

מדיניות האקלים של הודו והשפעתם של שיתופי פעולה בינלאומיים על עיצובה

עבודה סמינריונית בקורס:
נמרים ודרקונים: יחסים בין לאומיים במזרח אסיה

מגיש:
המנחה:
תאריך:

תוכן עניינים

מבוא 1
פרק ראשון: ועידות בינלאומיות בנושא משבר האקלים 4
פרק שני: מדיניות האקלים של הודו, מהתגוננות לפרואקטיביות 6
מצבה של הודו ביחס לשינויי האקלים 6
תרומתה של הודו לשינוי האקלים 7
הודו בקונפליקט בין הפחתה לפיתוח 7
מדיניות האקלים של הודו 8
הודו בעמדת התגוננות 8
המעבר של הודו לעמדה פרואקטיבית 9
פרק שלישי: תפקידם של שיתופי פעולה בינלאומיים בעיצוב מעמדה של הודו במסגרת שיחות האקלים הבינלאומיות 11
שיתופי פעולה בינלאומיים 11
קבוצת G77+סין 11
קבוצת "אסיה פסיפיק לפיתוח נקי ושינויי אקלים" (APP) 12
קבוצות BRIC ו BASIC 12
האיחוד האירופי 13
הברית הסולארית הבינלאומית (ISA) 14
קואליציית האקלים והאוויר הנקי (CCAC) 15
קואליציית G20 15
שותפויות דו צדדיות 16
הודו וסין 16
הודו וארה"ב 16
סיכום 18
ביבליוגרפיה 20

מבוא

בחודשי הקיץ פקדו את הודו שיטפונות ועומסי חום קיצוניים שגבו את חייהם של מאות אנשים. החוקרים מאמינים שאסונות טבע מסוגים אלה, שפוקדים מדינות רבות, נגרמים כתוצאה משינויי האקלים העולמיים, שאחד מביטוייו המרכזיים הוא ההתחממות הגלובלית. בשנים האחרונות ניכרת קיצוניות בתופעות אקלימיות כגון בצורות קשות בדרום אפריקה, סאהל או אוסטרליה, שיאי טמפרטורה חדשים שנקבעו בצרפת ובגרמניה או גלי חום קיצוניים בהודו, סופות גשמים ושיטפונות בברזיל או בנגלדש, דפוסי ציקלון חריגים באפריקה, הוריקנים הרסניים באיים הקריביים, שריפות ביערות הגשם באמזונס ועוד. בנוסף, הפשרה מתמשכת של הרים מושלגים וקרחונים ועליית מפלס הים מגבירות את הסיכונים להצפות שעשויות בעתיד להשפיע לא רק על אזורי חוף או איים קטנים, אלא גם על ערים מרכזיות הקרובות למים, כמו ניו יורק, מומבאי, שנחאי, בנגקוק ועוד (Solikova, 2020). המשבר האקלימי הוא מהבעיות הדוחקות ביותר העומדות בפני העולם כיום. הודו, ככלכלה מתפתחת גדולה עם אוכלוסייה של למעלה מ-1.3 מיליארד בני אדם, פגיעה באופן ייחודי להשפעות שינויי האקלים. בשנת 2021 הודו דורגה במקום השביעי בעולם מבחינת הפגיעות והסיכון שלה לשינויי האקלים (Council on Energy, 2021). במקביל, הצמיחה הכלכלית המהירה של הודו וצרכי האנרגיה הגוברים הופכים אותה גם לתורם משמעותי לפליטת גזי חממה עולמית. על כן, תפקידה של הודו בשיתוף הפעולה האקלימי הבינלאומי חשוב מאוד אם העולם רוצה להימנע מההשפעות הקשות ביותר של שינויי האקלים. עבודה זו בוחנת את התפתחות עמדתה של הודו בנושא שינויי האקלים ואת השפעת שיתופי פעולה בינלאומיים על עמדותיה.
משבר האקלים, המכונה גם ההתחממות הגלובלית או שינויי אקלים, מתייחס לשינוי ארוך הטווח בדפוסי מזג האוויר העולמיים ולעלייה בטמפרטורות עולמיות ממוצעות. הגורם העיקרי למשבר האקלים הוא העלייה בכמות גזי החממה באטמוספרה של כדור הארץ (Fawzy et al, 2020). גזים אלה, כולל פחמן דו חמצני (CO2), מתאן (CH4) ותחמוצת חנקן (N2O), לוכדים חום מהשמש וגורמים לכדור הארץ להתחמם- תופעה המכונה אפקט החממה. המקורות העיקריים לפליטת הגזים כאלה הם מערכות טבעיות ופעילויות אנושיות. מערכות טבעיות כוללות שריפות יער, רעידות אדמה, אוקיינוסים, אדמת ביצות והרי געש, בעוד שפעילויות אנושיות קשורות בעיקר לייצור אנרגיה, פעילויות תעשייתיות ופעילויות הקשורות ליעור, שימוש בקרקע ושינוי שימוש בקרקע. נמצא כי צריכת אנרגיה של דלק מאובנים היא המקור העיקרי לפליטת גזי חממה (Xi-Liu & Qing-Xian, 2018). משבר האקלים מתאפיין באירועי מזג אוויר קיצוניים והרסניים. עליית הטמפרטורות העולמיות מובילה לגלי חום, בצורת וסערות. האקלים המתחמם מוביל גם להמסה של כיפות קרח וקרחונים בקוטב, ואלו גורמים לעליית פני הים. יתרה מכך, משבר האקלים גורם לשינויים במערכות האקולוגיות, ומאיים על המגוון הביולוגי (Fawzy et al, 2020).
טיפול במשבר האקלים דורש מאמץ גלובלי ומרוכז. לשם האטה בקצב העלייה של ריכוז גזי החממה באטמוספרה (מיטיגציה) יש צורך בצמצום של צריכת האנרגיה, מעבר לאנרגיות מתחדשות (ייצור אנרגיה ללא שריפת דלקים) וספיחת גזי חממה מן האטמוספרה על ידי נטיעה מאסיבית של עצים ובאמצעות טכנולוגיות חדשות ועתידיות לאצירת פחמן. במקביל נדרשת גם אדפטציה, כלומר היערכות והסתגלות לשינויי האקלים באמצעות תוכניות בינלאומיות ולאומיות בתחום התשתיות ותכנון עירוני, ניקוז, פיתוח היער ומניעת כריתות, חקלאות וביטחון תזונתי, מים, שימור המגוון הביולוגי, בריאות הציבור ועוד (Stehr & Von Storch, 2005).
למרות שהמדינות המפותחות הן האחראיות העיקריות לפליטות של גזי חממה, ההשפעות של שינויי האקלים הן חמורות יותר במדינות מתפתחות עניות. הסיבות המרכזיות לכך הן שמדינות מתפתחות רבות מסתמכות במידה רבה על חקלאות המושפעת ישירות משינויי אקלים, ובנוסף, היכולות הכלכליות והטכנולוגיות הדרושות להסתגלות לשינויי אקלים הן לרוב מוגבלות מאוד במדינות מתפתחות (Mertz et al, 2009). כמו כן, להפחתת שינויי האקלים עשויות להיות השלכות שליליות על הפיתוח והשגשוג של מדינות עניות. בעבר, הפיתוח הכלכלי היה קשור קשר הדוק לשריפת דלקים מאובנים, מקור עיקרי לפליטות גזי חממה. מדינות מתפתחות, המבקשות להפחית את הפליטות שלהן, נדרשות להמיר את השימוש בדלקים מאובנים עתירי פליטות פחמניות, שמהווים את מקור האנרגיה הזול ביותר, בחלופות דלות פחמן כמו אנרגיה מתחדשת או אנרגיה גרעינית. העלות הגבוהה של המרת האנרגיה מאיימת על הצמיחה הכלכלית של המדינות המתפתחות (Jakob & Steckel, 2014; Stahlke, 2023).
הודו, כמעצמה כלכלית ופוליטית גלובלית, היא ללא ספק אחת השחקניות המרכזיות ביותר במשא ומתן הבינלאומי לאקלים בשלושת העשורים האחרונים (Sengupta, 2019). בדיונים על שינויי האקלים, הודו מסומנת כפולטת גזי החממה השלישית בגודלה בעולם, וסוכנות האנרגיה הבינלאומית צופה כי הפליטות של הודו יגדלו פי 2.5 בין השנים 2008 ל-2035 (International Energy Agency, 2015), עם זאת הודו היא גם הפולטת הנמוכה ביותר בעולם בחישוב לפי פליטת גזי חממה "לנפש".
מדיניות החוץ של הודו בנושא שינויי אקלים עברה שינויים משמעותיים במהלך השנים. כאשר, בשנים הראשונות של המשא ומתן הבינלאומי על האקלים, עמדתה של הודו נבעה מנאומה של ראש הממשלה אינדירה גנדי בוועידת האומות המאוחדות לפיתוח אנושי (1972), בנאום זה האשימה גנדי את מדינות הצפון המפותחות באחריות לגרימת הבעיות הסביבתיות העולמיות (Vihma, 2011). וכך, הודו, כמדינה מתפתחת, שכמות פליטות גזי החממה שלה לנפש אינה גבוהה, נקטה באסטרטגיה מתגוננת לפי העיקרון של אחריות משותפת אך מובחנת ועמדה על כך שלא תהיה מחויבת להפחית את כמות הפליטות שלה (Sievert, 2023; Raghunandan & Dubash, 2019). באמצע שנות ה-2000, עמדתה של הודו החלה להשתנות. בפסגת האקלים בקופנהגן 2009, הודו החלה לקבל על עצמה התחייבויות להפחתת פליטת גזים מרצון (Dubash et al, 2018). בהסכם פריז ב-2015, הודו התחייבה לצמצם, עד שנת 2030, את פליטת גזי החממה בכ-35% ביחס לרמה של 2005. בועידה שהתקיימה בגלזגו ב-2021, ראש הממשלה נרנדרה מודי התחייב לצמצם, עד שנת 2070, את רמת הפליטות לאפס נטו, על ידי הפחתת פליטת פחמן במיליארד טון עד 2030 (Khadka, 2021). על מנת לקבל כוח רב יותר בדיוני הועדה, הודו קיימה בריתות ושיתופי פעולה בינלאומיים. עם הצגת UNFCCC ב-1992, הודו הצטרפה לקבוצת G77, קואליציה של 133 מדינות מתפתחות. קבוצה זו דחקה במדינות המפותחות להתחייב לפעול בנושא שינויי האקלים וגם לתמוך כלכלית במדינות המתפתחות, ולקבוע שמדינות מתפתחות, כולל הודו, יהיו פטורות מהתחייבות משפטית מחייבת (Hurrell & Sengupta, 2012). בנוסף חתמה הודו על הסכם שיתוף פעולה עם קבוצת כלכלות מתעוררות גדולות (ברזיל, דרום אפריקה, הודו וסין). הופעתו של הגוש הזה, שנקרא BASIC, יצרה כוח פוליטי חדש ועוצמתי במשא ומתן על האקלים. במקביל, הודו, עבדה בשיתוף פעולה הדוק עם קבוצה של 24 מדינות המשתרעות על פני ערב הסעודית, הפיליפינים, ונצואלה וסין, שנטו להתמקד באג'נדה ההודית המוקדמת של שימור עקרון האחריות מובחנת. בריתות מגוונות אלו נועדו לייצג את האינטרסים ההודיים בצורה הטובה ביותר, ולתת לה כוח רב יותר במשא ומתן עם המדינות המתועשות (Stahlke, 2023).
שאלת המחקר בעבודה זו היא כיצד השפיעו שיתופי פעולה בינלאומיים על עמדתה ומדיניותה של הודו ביחס לשינויי האקלים? עבודה זו תתמקד בהתפתחות עמדתה של הודו לגבי משבר האקלים מעמדה מתגוננת לעמדה פרואקטיבית וכן, בהשפעתם של שיתופי פעולה בינלאומיים על תפקידה במסגרת אמנת המסגרת של האומות המאוחדות בנושא שינויי אקלים (UNFCCC). לשם כך, שיטת המחקר תהיה איכותנית, וכלי המחקר יהיה מטא אנליזה של מאמרים ומחקרים שעסקו במשבר האקלים, ובעמדתה של הודו לאורך השנים. מחקר זה יתמקד בשנים 1992 – השנה שבה התקיימה ועידת פסגה כדור הארץ, ועד ימינו (2023).
עבודה זו מורכבת משלושה פרקים: הפרק הראשון יעסוק במשבר האקלים ובסקירת ההחלטות והדיונים של הועידות הבינלאומיות שהוקמו על מנת לנסות לפתור את המשבר. הפרק השני ידון בשינוי של מדיניות האקלים של הודו ובמעבר מעמדה מתגוננת לעמדה פרואקטיבית. הפרק השלישי ידון בהרחבה בתפקידם של שיתופי פעולה בינלאומיים בעיצוב מעמדה של הודו במסגרת שיחות האקלים הבינלאומיות.