שבויי מלחמה בדין הבינלאומי

הקריה האקדמית אונו

תואר ראשון במשפטים .LL.B
סמינריון בקורס:

משפט בינלאומי פומבי

בנושא:

שבויי מלחמה בדין הבינלאומי

תוכן עניינים

מבוא 3
"שבויי מלחמה" והמשפט הבין לאומי 5
המשפט הבין לאומי ודיני לחימה, היכרות בסיסית 5
"שבויי לחימה" במשפט הבין לאומי 6
חוק כליאתם של לוחמים בלתי חוקיים, התשס"ב – 2002 9
שבויי לחימה במשפט הישראלי עד לחוק כליאתם של לוחמים בלתי חוקיים 9
חוק כליאתם של לוחמים בלתי חוקיים, התשס"ב – 2002 11
סיווג מעמדם של ארגוני מחבלים מיו"ש ועזה 14
חוקיות המעצרים לפי חוק כליאתם של לוחמים בלתי חוקיים 15
שימוש בחזקת סעיף 7 לחוק כליאתם של לוחמים בלתי חוקיים 17
היעדר חובה למועד מוגדר לסופו של מעצר 17
הנמקת יסוד סביר למסוכנות "בעייתית" 18
סיכום 19
ביבליוגרפיה 20

מבוא

"לוחם הוא אדם מיומן בלחימה שעיסוקו, תפקידו או אורח חייו מאופיינים בהפעלת כוח בעימותים נגד אנשים אחרים."
בשנת 1986 נעצרים עשרה אזרחים לבנונים על ידי כוחות הביטחון. הם עומדים לדין בישראל בגין מעורבותם בפיגועים נגד מטרות ישראליות ומטרות צבא דרום לבנון. הם מורשעים, ונידונים לשנות מאסר בפועל. כשסיימו לרצות את ענשם, הוחזקו במעצר מכוח צווי הגירוש (המסמיכים תקופת מעצר מסוימת כהכנה לגירוש). משנת 1991 נעצרו העשרה מכוח צווים שהוציא שר הביטחון על פי סמכותו לפי סעיף 2 לחוק סמכויות שעת חירום (מעצרים), התשל"ט – 1979. באוגוסט 1998 דנו בהארכת מעצרם והגישו ערעור לבית המשפט העליון, אותה אישר סגן נשיא בית המשפט המחוזי בתל אביב. עילת מעצרם הייתה כי בעשרה אלו טמון פוטנציאל חשוב, בדמות קלפי מיקוח בעת משא ומתן לחילוף שבויים, ובמיוחד שחרורו של הנווט הנעדר רון ארד ז"ל.
וכאן עלו השאלות האם בנסיבות אלו יש להחזיקם במעצר? האם יש לראות בהם שבויי מלחמה? או שמא עצורים פליליים? מהי תקופת הזמן שניתן לעצרם? מהי החובה לביקורת שיפוטית, אם בכלל?
האם התשובות לשאלות אלו ישתנו, לו יתואר שאין מחלוקת כי לא נשקפת מהם סכנה לביטחון המדינה? האם הפכו בשלב זה לאזרחים, שאין לעצרם? האם ניתן להסתפק בעילת 'קלף המיקוח' בלבד?
עד סוף שנת 2011 נכנסו לישראל 17,258 מסתננים, כ1,400 איש מדי חודש בממוצע. בעקבות זאת, במהלך שנת 2012 נחקק חוק תיקון מספר 3 לחוק למניעת הסתננות, התשי"ד – 1954. לאחר שהגדיר החוק כי כל מי שנכנס לישראל שלא דרך תחנת גבול ואינו תושב ישראל הוא "מסתנן", אפשר והסמיך החוק את מעצרם של נכנסים אלו. דה פקטו, מעצרם של מסתננים אלו בממוצע נמשך כשלוש שנים. לאחר שמוגשת עתירה לבג"ץ,  מגלה המדינה בתשובתה כי תכליתו של התיקון הוא להרתיע מפני הסתננות לישראל והשתקעות בה. על מנת להגשים תכלית זו, ניתן למדינה מרחב שיקול דעת רחב ביותר. בנסיבות אלו, סברה המדינה, כי הפגיעה בחירותם של ה"מסתננים" מוצדקת.
אם לא עילת קלפי המיקוח, האם עילת ההרתעה מספיקה למעצר?
שאלת מעצרם של פעילי טרור העסיקה את כלל רשויות מדינת ישראל במשך שנים רבות. לשתי רשויות, הגם שמתוקף תפקיד ואחריות שונה, היה לעיסוק זה משמעות ומשקל מיוחד. הרשות הראשונה, היא הרשות המחוקקת (הכנסת), המסמיכה את כוחות הביטחון למעצרים אלו. הרשות השנייה, היא הרשות השופטת, המקפידה לבקר את חוקתיות החוקים  הנחקקים. בין היתר, היא בוחנת ותבחן את התאמת חוקים אלה לדיני המשפט הבין לאומי. האם יחסן של שתי רשויות אלו לסוגיה זו, זהה? האם בסופו של דבר, מערכת פרטית זו של בלמים ואיזונים בין רשויות, הובילו לדין הראוי בסוגיה זו?
על שאלות אלו, נשתדל לענות בעבודה זו.
תחילה, תמוקם המטריה המשפטית בה עוסקת עבודה זו בעולם המשפט בכלל ובעולם המשפט הבין-לאומי בפרט, ובמשפט הישראלי בפרטי הפרט. לאחר מכן, נדון  בעיקר של דיני "שבויי המלחמה" כפי שהוא מוסדר על ידי המשפט הבין לאומי. בחלקה השני של העבודה, יוצגו מספר הסדרים משפטיים שעסקו בסוגיית מעצרם של פעילי טרור על ידי מדינת ישראל, לפני חקיקת חוק ספציפי וייחודי המסדיר סוגיה זו. בחלקה השלישי של העבודה, יוצג חוק כליאתם של לוחמים בלתי חוקיים. כהשלמה, תתואר פסיקת בית המשפט העליון באשר לחוק זה, ובמיוחד דיונו של בית המשפט העליון בסוגיות חוקיותו של החוק.
בסופה של עבודה זו, באמצעות חוק אחר לחלוטין ובנסיבות מעולם משפט אחר, ננסה לבחון עד כמה, אם בכלל, רחוק הדין הראוי מן המצוי בסוגיה זו.