אתיופיה: נצרות, אסלאם, יהדות – סיכום פרק 2.2. ממוחמד עד זרעה-יעקב: האסלאם כגורם חיצוני

אתיופיה: נצרות, אסלאם, יהדות. האסלאם ואתיופיה

תוכן עניינים

אתיופיה בין אפריקה למזרח התיכון 1
מוחמד ואתיופיה 1
נסיכויות האסלאם וחולשתן 2

2.2. ממוחמד עד זרעה-יעקב: האסלאם כגורם חיצוני

אתיופיה בין אפריקה למזרח התיכון
אתיופיה היא ארץ בעלת זהות כפולה ומורכבת: אפריקנית מחד, ושלוחה של המזרח התיכון מאידך. שמה ביוונית פירושו "ארץ שחורי העור", והיא נחשבה ללב היבשת השחורה בעיני שאר העולם. ואולם, לשונותיה הראשיות שמיות הן, נצרותה מזרחית-קדומה, ואימפריית אקסום שאיחדה אותה הייתה ים-סופית ומזרחית. הנילוס הכחול הנובע בה הוסיף ממד של זיקה אסטרטגית ותרבותית עם מצרים.
נוצרי אתיופיה שמרו לאורך הדורות על קשריהם עם המזרח התיכון: ירושלים שימשה מוקד לאתוס הלאומי ויעד לצליינות מהמאה החמישית ועד ימינו, ואלכסנדריה הייתה עבורם בירת הנצרות ומקור הלגיטימציה לכנסייתם. בישוף מצרי קופטי עמד בראש הכנסייה האתיופית מהמאה הרביעית ועד אמצע המאה העשרים.
כאשר עלה האסלאם במאה השביעית, האתיופים לא ראו בו מה שראו בו עמים אחרים, שכן נצרותם כבר הציעה להם מסגרת כוללת של ערכים, סדר פוליטי ואחדות האל. הם עמדו איתן מאחורי מצודת ההרים ומאחורי ים סוף, וסיכלו את ניסיון הכליף עמר לחצות לחוף האפריקני בשנת 640. גם הניסיון לעלות………

**סיכום פרק 2.2. מתוך הספר ארליך, ח., סלמון, ה. וקפלן, ס. (2003). אתיופיה: נצרות, אסלאם, יהדות. תל-אביב: האוניברסיטה הפתוחה.