המתח בין טיפול בטרור סייבר לבין שמירה על חירויות הפרט

המתח בין טיפול בטרור סייבר לבין שמירה על חירויות הפרט

תוכן עניינים

מבוא 2
האיום שבטרור הקיברנטי 6
מדיניות וחקיקה בהתמודדות עם טרור הסייבר 9
התמודדות עם טרור הסייבר בחסות החוק הבינלאומי 9
מדיניות וכלים להתמודדות עם טרור הסייבר 12
האתגרים שמציב הטיפול בטרור בפני שמירה על זכויות האזרח 14
חקיקה נגד טרור במדינות שונות 14
מדיניות וחקיקה בנושא טרור הסייבר בישראל 16
סיכום 20
מקורות 23

מבוא

משמעות המילה טרור בלטינית היא אימה. מעשים ופעולות הוגדרו לראשונה כטרור בזמן המהפיכה הצרפתית, כאשר ממשלתו של רובספייר פעלה כנגד מתנגדיה. בשם "הועד לשלום הציבור" וכחלק מהמאבק להשגת צדק ושיויון לעם הצרפתי, "משטר הטרור" שהונהג בסוף המאה ה-18, רדף את מתנגדיו ואף ערך הוצאות להורג פומביות לרבים מהם.
לא היתה זו הפעם הראשונה או האחרונה בה נעשה שימוש בהטלת אימה ופעולות אלימות כדי להשיג מטרות מדיניות או פוליטיות, אולם זוהי דוגמה לכך שאנשים נקטו באמצעי טרור מסיבות ומניעים הנתפסים בעיניהם כראויים, כאשר מטרתם המוצהרת – כינון מציאות הוגנת וצודקת יותר מזו בה הם נלחמים.
באופן הכללי ביותר, ניתן להגדיר טרור כ"מעשה אלימות או איום באלימות שאמור לזרוע פחד על מנת להשיג מטרות פוליטיות", אולם הגדרה זו כללית מדי ואינה כוללת פרטים חשובים כמו, מי הפוגע ומי הנפגע, וכן מהן המטרות. מצד שני היא לא מבדילה בין טרור לבין פעולות אחרות שכוללות אלימות פוליטית כמו מרד, מהפכה ומלחמת גרילה. לרוב, הגדרת הטרור שונה בין הצדדים המסתכלים על המעשה, בבחינת, מעשה טרור של אחד הוא מלחמת החופש של האחר. כאשר מנסים לקטלג פעולה כלשהי כמעשה טרור, חייבים לקחת בחשבון את הפעולה, מטרתה, מניעיה, הגורם היוזם והמפעיל והגורם הנפגע. מסקירה היסטורית של מקרים שהוגדרו כטרור אנו מוצאים מגוון רחב מאד של כל אחד מהנתונים הללו.
מבחינת הפעולה עצמה, יש ופעולה מסוימת מוגדרת כטרור כאשר היא נעשית על ידי צד אחד ואינה מוגדרת ככזו כאשר היא נעשית על ידי הצד שכנגד. כלומר, מדינה שנוקטת בפעולה שעונה לפחות באופן חלקי על הגדרת הטרור (פגיעה באזרחים חפים מפשע) לא מוגדרת כנוקטת בטרור לעומת ארגונים שפועלים בצורה דומה ופוגעים במטרות צבאיות, ומוגדרים כנוקטים בטרור.
מבחינת המטרות, לעתים מדינות נוקטות בפעולות טרור כלפי חלק מאזרחיהן כדי להלחם במי שנחשב למתנגד השלטון, בפעמים אחרות מדינות יכולות לפעול כנגד מדינות אויב על ידי התנקשות כדי להשיג מטרות מלחמתיות, מהפכנים ולוחמי חופש נוקטים בפעולות טרור על מנת להשיג מטרות שינוי פוליטי ועצמאות לאומית או על מנת להלחם בשלטון זר. בשנים האחרונות פועלים ארגונים פונדמנטליסטים מוסלמים במוצהר על מנת לזרוע פחד בקרב תושבי העולם המערבי כולו. בין יוזמי ומפעילי הטרור נמצאים אם כן, מדינות, ארגונים בינלאומיים, תנועות שחרור לאומיות ויחידים.
הנפגעים ממעשי הטרור נפרסים גם הם על פני קשת רחבה, ובהם אזרחי מדינות החיים באזורי סכסוך, תושבי העולם המערבי, חברות עסקיות, יחידות צבאיות, דיפלומטים המשרתים במדינות זרות וכן אזרחים במדינות טוטאליטריות הנפגעים מפעולות כוחות השלטון במדינותיהם.
ניתן לראות שבעצם הגדרת פעולה או ארגון כטרור, יש מעשה פוליטי הנועד ליצור דה לגיטימציה לצד הנגדי. היכולת של צד זה או אחר להשתלט על השיח ולקבוע את הדרך בה העולם רואה את המאבק, מראה יותר מכל את העוצמה ההגמונית של אותו הצד.
גם אם המדינה מצליחה למסגר את התופעה לכדי הגדרה המאפשרת טיפול בה, הרי שמרגע שפעולות הטרור הפכו להיות בינלאומיות ועל מנת לטפל בהן נחוץ שיתוף פעולה של הקהילה הבינ"ל, הפכה ההגדרה ליותר ויותר מורכבת משום שהיא צריכה להיות מוסכמת על מדינות שתפסו מאבקים שונים באופן שונה. ההסכמה הזו מורכבת גם משום שההגדרה נחוצה לא רק לצרכים פוליטיים ולשיח הציבורי הבינלאומי אלא גם לצרכים משפטיים ואופרטיביים. שכן, הגדרה משפטית בחוק הבינלאומי מאפשרת מצד אחד עיגון נורמטיבי שיגדיר את המותר והאסור, הלגיטימי והלא לגיטימי במאבקים שונים בעולם, ומצד שני מתירה דרכים לפעולה כנגד הטרור והתומכים בו בערוצים רבים ובינלאומיים כמו צמצום יכולת העברת כספים בין מדינות והסגרה של פעילי טרור.
ניסיונות של הקהילה הבינלאומית לניסוח אמנות בינלאומיות על בסיס הגדרות מוסכמות של טרור, נכשלו בעקבות אי הסכמות על הכללת תנועות לשחרור לאומי תחת ההגדרה של ארגוני טרור והקושי לעמוד על שורשי כל מאבק כדי להגיע להגדרת אחד הצדדים בו כארגון טרור. כתוצאה מכך, דרך הפעולה העולמית מול הטרור מעוצבת מתוך חקיקה פנימית של מדינות והחלטות של האיחוד האירופי ומועצת הבטחון של האו"ם.
החלטות אלה מבטאות את התפיסה הבינלאומית כי "הטרור פוגע בזכויות אדם ובחירויות, ובראשן הזכות לחיים, לחופש ולביטחון, מסכן את קיומן של מדינות ושל פוליטיקה דמוקרטית מתונה ומאיים על השלום והבטחון הבינלאומי". (נקש, 2016)
בין החלטות אלה ניתן למצוא לדוגמא, את החלטה מס 1267 משנת 1999 של מועצת הבטחון של האו"ם המטילה סנקציות על פרטים וגופים הקשורים לארגון הטאליבן, ובהמשך, הורחבה גם לארגון אל-קעאידה. סנקציות אלה כללו הקפאת נכסים, והיא יושמה בעזרת "רשימה שחורה" שגיבשה ועדה של המועצה, המדינות החברות באו"ם מחויבות לאכוף אותה.
טרור הסייבר התפתח בעשור השני של המאה ה 21 והציב איומים חדשים על הקהילה הבינלאומית. העובדה כי המדינות מבססות את התשתיות שלהן, השירותים שהן מעניקות לאזרחיהן ומערכות ההגנה שלהן על מערכות ממוחשבות הופכת אותן לפגיעות וחשופות לטרור אשר יכול לשבש את פעולות המערכות ואף לשתקן, וכך ליצור פגיעה קולוסאלית במדינה ובאזרחיה. השינוי בסוג האיום אמנם שינה לחלוטין את דרכי הטיפול בטרור אולם מבחינת ההגדרה, השינוי היה בעיקר הרחבת האמצעי ולא שינוי במטרות, במניעים או בכוונות. "..תקיפות לא חוקיות ואיומים על תקיפות נגד מחשבים, רשתות ומידע השמור בתוכם במטרה להשיג מטרות פוליטיות או חברתיות על יד הפחדה או הפעלת לחצים אחרים. בנוסף, כדי שתקיפה תיחשב לסייבר טרור עליה לכלול אלימות המופנית כלפי אנשים או רכוש או לפחות לגרום מספיק נזק כדי לזרוע פחד". (Dunning,2000) כלומר, היסוד להגדרת הטרור כפגיעה או איום לפגיעה, בכוונה ליצירת פחד, על מנת להשיג מטרות פוליטיות נשמר גם בהגדרת טרור הסייבר ורק הדרכים החדשות להשגת כוונות ומטרות אלה מוגדרות ומפורטות……..