טיעונים בעד ונגד חוק ישראל היום

[שם המוסד האקדמי]
[שם הפקולטה / מסלול]

עבודה מסכמת בנושא:

טיעונים בעד ונגד חוק ישראל היום

מגיש:
ת.ז.
המרצה:
תאריך:

תוכן עניינים

"חוק ישראל היום" – רקע 3
המצדדים בחוק 4
המתנגדים לחוק 6
דעת המחברת 8
מקורות 10

"חוק ישראל היום" – רקע

"הצעת חוק לקידום ולהגנת העיתונות הכתובה בישראל", הידועה גם בשם "חוק ישראל היום" היא יוזמת חקיקה שמובלת ע"י חבר הכנסת איתן כבל ממפלגת העבודה. יוזמה זו היא אחת מתוך מספר יוזמות לתיקון פקודת העיתונות לאור תפוצתו הרחבה של עיתון "ישראל היום" המחולק חינם ("חינמון"). החוק הוגש במרץ 2014 ועבר בכנסת קריאת טרומית בנובמבר 2014, כאשר סביב הצעת החוק חל דיון ציבורי ועיתונאי רחב (פרסיקו, 2014).
העיתון "ישראל היום" יצא לראשונה ביולי 2007, כעיתון חינמי המחולק במוקדי עסקים ותחבורה ציבורית וכן למנויים בתשלום. מאז 2011 הוא העיתון בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בקרב עיתונים יומיים בישראל (ב"ז, 2014א, בר-זוהר, 2010). החל מהופעתו זכה העיתון לביקורת ציבורית רבה, אשר עסקה בטענות לסיקור מוטה, בקשר של בעלי העיתון לראש הממשלה הנוכחי בנימין נתניהו ובמודל העסקי של העיתון.
ראשית כל, נטען כי העיתון נוטה "להתגייס" לצד בנימין נתניהו ויש אף המכנים אותו "שופר תעמולתי" (העין השביעית, ללא תאריך). בתחילת דרכו נטען כי העיתון הרבה בתחקירים במטרה לתקוף את ראש הממשלה דאז אהוד אולמרט (פרסיקו, 2008) וכי מאז שנבחר נתניהו לראשות הממשלה העיתון מסקר אותו ואת ממשלתו בצורה אוהדת, תוך כדי הצנעת ביקורת על ראש הממשלה והבלטה של הישגיו. לדוגמה, בעת "מחאת האוהלים" בשנת 2011, כותרות העיתון ציטטו את ראש הממשלה באופן ישיר ותוך כדי הדגשת פעילותו (לדוגמה, "נתניהו: נשלים חקיקת בזק בסוגית הדיור") או תוך כדי הגכחת המחאה ("המחאה – בבועה התל-אביבית"; אברהם, 2011, אביגד, 2011). ישנן אף טענות כי העיתון מעורב בלשכתו של נתניהו ממש (אביגד, 2011). בתחקירי כלי תקשורת אחרים צוין כי בעל העיתון, איש העסקים והמיליארדר שלדון אדלסון, מקורב לרה"מ בנימין נתניהו וכן כי נתניהו נפגש עם עמוס רגב, עורך העיתון, לפני הקמתו. עיתונאים לשעבר בעיתון "ישראל היום" איששו כי עורך העיתון התערב בתוכן הפרסומים באופן אידיאולוגי חריף. למשל, משה מזרחי, ראש אגף החקירות לשעבר שכתב משך שלוש שנים טור בעיתון, סיפר: "טורי הלכו והצטמצמו לא במובן של הכמות אלא במובן של ההתערבות שחלקה נבע מעריכה וחלקה ממש נבע משינוי תוכן שהיו לי חילוקי דעות חריפים והתנצחויות חריפות מול העורך…" (טוקר, 2013). עיתונאי אחר, עובד לשעבר בעיתון, העיד כי "בעצם העיתון הזה – מתקשה לקרוא לו עיתון – נועד לשרת אדם אחד, זה את ראש הממשלה. הוא אפילו לא משרת דרך. מי שמכיר את העבודה בפנים יודע שלא מעט אישים גם בתוך המחנה, בליכוד, בימין בכלל, לא מקבלים ביטוי." (דרוקר, 2013).
מתוך התנגדות לעיתון, נעשתה אף פניה לוועדת הבחירות המרכזית לפני הבחירות לכנסת ה-20 בטענה שבפרסומי העיתון יש קידום של בנימין נתניהו תוך מימון "נסתר", שעובר על חוק הבחירות. העותר, עו"ד שחר בן-מאיר, טען כי "ישראל היום" מפיץ תעמולה, אך העתירה נדחתה משום שהשופט לא היה סבור כי הוכחה זיקה של ממש בין ראש הממשלה לבין העיתון (ynet, 2015). על רקע הטענות על היות העיתון מוטה מבחינה פוליטית, נערכו תחקירים לפיהם אין מודל כלכלי רווחי לעיתון, אשר מחולק חינם ומחירי המודעות למפרסם בו נמוכים בהשוואה למחירי המתחרים. מודל זה שונה מהשגור בעיתוני חינם ברחבי העולם ונטען כי העיתון אינו רווחי מבחינה כלכלית אלא מסתמך על תמיכה כלכלית של שלדון אדלסון. בתגובה, טוענים עורכי העיתון כי טענות אודות העדר מודל כלכלי ואודות הזיקה בניהם לבין ראש הממשלה הן הוצאת דיבה (ב"ז, 2014א, מן, 2014).
כאמור, לאור הטענות לגבי העיתון והשפעתו על שוק העיתונות בישראל נעשו מספר נסיונות לפגוע בהפצתו של העיתון באמצעות פניה למבקר המדינה. ב-2009 עלתה הצעת חוק לתיקון…………