מבוא להיסטוריה של המזרח התיכון בעת החדשה – סיכום יחידה 6: מצרים בשלטון אסמאעיל – הדרך מערבה?

יחידה 6: מצרים בשלטון אסמאעיל – הדרך מערבה?

תוכן עניינים

6.1 מבוא: אירופיזציה מהירה ומחירה 2
6.2 הנהגתם של יורשי מוחמד עלי 2
עבאס 2
סעיד 2
אסמאעיל: מפאשא לח'דיו 3
6.3 הכלכלה – שאפתנות, מאמץ יתר, פשיטת רגל 3
6.4 מערכות הפנים – מצריזציה, התמערבות, פתיחות 4
מנהל ומוסדות ייצוג 4
החברה, הזרים והעיור 5
תרבות, עיתונות וחינוך 5
6.5 אסמאעיל באפריקה 6
6.6 התמוטטות, מחאה, כיבוש 7
6.7 התנזימאת ואסמאעיל – סיכום ביניים 8

6.1 מבוא: אירופיזציה מהירה ומחירה

לאחר מותו של מוחמד עלי משלו במצרים שלושה פאשות: נכדו עבאס (1854-1848), בנו סעיד (1863-1854) ונכדו אסמאעיל (1879-1863). הם לא היו קציני צבא שעלו לגדולה, אלא נסיכים מצרים עות'מאנים בעלי חינוך אירופי. כאנשי התנזימאת היו מודעים לעוצמתן של מעצמות אירופה ולכישלון הניסיון להתמקד בחיפוש אחר עוצמה צבאית בלבד, ולכן העתיקו את מרכז הכובד מן הצבא אל הכלכלה, אל התשתית ואל החברה. בימי אסמאעיל עברה מצרים מאמץ פיתוח בהיקף שאף מדינה אירופית לא העזה לבצע בפרק זמן כה קצר, אך מחירו היה חובות עצומים ושעבוד הכלכלה למוסדות פיננסיים אירופיים.

6.2 הנהגתם של יורשי מוחמד עלי

עבאס
היורש הראשון היה נכדו של מוחמד עלי, עבאס חלמי הראשון, שהיה לוואלי לאחר מות סבו ב-2 באוגוסט 1849 ונרצח ב-13 ביולי 1854. עבד אל-רחמאן אל-ראפעי ופ.ג'. וטיקיוטיס תיארו את תקופתו כתקופת ריאקציה, ואילו אהוד טולידאנו ראה בו שליט שכיוון את הרפורמות לכיוון ריאלי שהתאים לצורכי העם וליכולתו. עבאס לא התנגד לטכנולוגיה מודרנית אלא לגילויים חיצוניים של התמערבות. הוא סגר את בתי החרושת של סבו, ביטל את מונופולי הסחר, הקל את עול המסים ושמר על תקציב מאוזן, ובה בעת ידע לחדש: בשנת 1852 החל המהנדס הבריטי רוברט סטיבנסון להניח מסילת ברזל בין קהיר לאלכסנדריה, ובחינוך יזם את מדרסת אל-מפרוזה לקצונה ואת מדרסת אל-מלכיה לפקידות.

סעיד
מוחמד סעיד פאשא, בנו הרביעי של מוחמד עלי, למד בצעירותו צרפתית והתיידד עם קונסול צרפת באלכסנדריה פרדיננד דה לספס, ושלטונו היה מבוא לימי האירופיזציה של יורשו. בשנת 1856 פתח את מדרסת אל-חרביה בניהולו של רפאעה ראפע אל-טהטאוי, אך לא ראה בחינוך ערך בפני עצמו. גיוס בני שיח'ים כפריים לקצונה, שנועד ליצור קצונה נאמנה לו אישית, העלה את אחמד עוראבי. חוקי הקרקעות שחוקק בשנת 1854 ובשנת 1858 הסדירו את סוגיית האדמות הנטושות והנהיגו בעלות פרטית, ובפועל האיצו את התרוששות האיכרים ואת הצבר הקרקעות בידי מעטים. הישגו הגדול והמסוכן היה הזיכיון שהעניק לדה לספס לחפירת תעלת סואץ. החברה הבינלאומית של התעלה הוקמה בדצמבר 1858, העבודות החלו בשנת 1859, וסעיד רכש כמעט מחצית מן המניות. במותו ב-18 בינואר 1863 הותיר חוב של שישה מיליון לירות שטרלינג.

אסמאעיל: מפאשא לח'דיו
אסמאעיל, בנו השני של אבראהים, נשלח בגיל צעיר לפריז ללמוד באקדמיה הצבאית הצרפתית, ובאסתנבול התרשם מאנשי התנזימאת. הוא ירש את סעיד בינואר 1863, ולא ביקש להשיג מן הסולטאן עוצמה צבאית אלא הכרה דיפלומטית וכלכלית במעמדו. הוא הזמין את הסולטאן עבד אל-עזיז לבקר במצרים בשנת 1863, ביקור ראשון של סולטאן בארץ זו מאז כבש אותה סלים בשנת 1517, והסכים להגדיל את המס השנתי. במאי 1866 קיבל צו המאשר את העברת הירושה לבכור בניו, שנה לאחר מכן הוענק לו התואר ח'דיו, וצו נוסף משנת 1873 הגדיר למעשה את עצמאותה של מצרים במסגרת האימפריה העות'מאנית.

סיכום פרק 6 מתוך הספר:

ארליך, ח. ומוסטפא, כ. (2018). יחידה 6: מצרים בשלטון אסמאעיל – הדרך מערבה?. בתוך מבוא להיסטוריה של המזרח התיכון בעת החדשה, ספר א (עמ' 191-230). האוניברסיטה הפתוחה: רעננה.