ניתוח פסק הדין: ע"א 1326-07 ליאור המר נ. עמי עמית, פרופ'

ע"א 1326-07 ליאור המר נ. עמי עמית, פרופ'

ניתוח פסק דין

תוכן עניינים

הצגת המקרה והמחלוקת 1
תמצית טיעוני המערערת 2
תמצית טיעוני המשיבים 2
הכרעת בית המשפט: התייחסות לטענות והכרעה סופית 3
חשיבות פסק הדין ותרומתו למשפט הישראלי 4
ביקורת משפטית על פסק הדין 4

הצגת המקרה והמחלוקת

המערערת, ליאור המר, נולדה בשנת 1986 עם מום מולד חמור – חסר מלא של כף היד השמאלית וחלק מעצמות האמה. לטענתה, רשלנות רפואית של רופאים ובעלי מקצוע רפואי שטיפלו באמה במהלך ההיריון היא שגרמה לכך שמומה לא אותר בזמן – דבר שהיה מוביל להחלטה להפסקת ההיריון. לכן, טענה לעילת "חיים בעוולה" – כלומר, נזק שנגרם לה בעצם כך שנולדה עם מום, כאשר ניתן היה למנוע את לידתה לו פעלו הרופאים כנדרש.
המקרה נדון תחילה בבית המשפט המחוזי בחיפה, אשר דחה את תביעתה, אך קבע כי קופת החולים התרשלה בכך שלא סיפקה לאם המערערת מידע מספק אודות האפשרות לבצע בדיקת סריקת מערכות מורחבת. עם זאת, לא נמצא קשר סיבתי בין ההתרשלות לבין לידת המערערת עם מום. הערעור לבית המשפט העליון התמקד בעיקר בפרשנות להלכת המר והוראת המעבר הקבועה בה, ובשאלה כיצד ליישם עקרונות אלה במקרה הספציפי.
סיכום חלק זה:
• מדובר בתביעה על עילת "חיים בעוולה" בגין לידת ילדה עם מום חמור שלא התגלה בהיריון.
• התביעה נדחתה במחוזי בטענה להעדר קשר סיבתי למרות קביעה על התרשלות.
• בערעור הועלו שאלות פרשניות לגבי תחולת הלכת המר והוראת המעבר.