פסלות שופט במשפט הישראלי בראי המשפט המשווה והדין הרצוי

תוכן עניינים

מבוא 1
דיני פסלות השופט כמסגרת נורמטיבית 3
עקרונות היסוד של פסלות השופט 4
פסלות שופט בדין הישראלי 8
הפן המהותי 9
מבחן האפשרות הממשית לעומת הדין האנגלי 9
המשפט האנגלי והנגיעה הכספית 11
דוגמאות מפסיקת בתי המשפט 11
בטלות מעיקרה או בטלות יחסית של החלטת שופט פסול 13
השוואה עם המשפט האנגלי 14
הפן הפרוצדוראלי 15
פסלות שופט בין תיאוריה לפרקטיקה 17
הבסיס המשפטי לכללי הפסלות 18
פסיקה עדכנית 23
פסיקתה של הנשיאה בייניש 24
כללי פסלות קוגנטיים ותיקון החוק 24
פסלות שופט במשפט המשווה 28
הדין הרצוי והצורך ברפורמה בהסדר הפסלות 31
סיכום 32
ביבליוגרפיה 34
חקיקה 34
פסיקה 34
ספרות 34
מקורות בלועזית 35

מבוא

הדרישה שהליך שיפוטי יתנהל בפני שופט שאינו נגוע במשוא פנים היא מן היסודות הראשונים של כללי הצדק הטבעי, והיא נגזרת מתפיסת תפקידו של השופט כמי שמכריע בסכסוך מתוך ניטרליות ובלי עניין אישי בתוצאה. דיני פסלות השופט הם התרגום המעשי של דרישה זו: הם קובעים מתי חייב שופט להימנע מלשבת בדין, מהן העילות המקימות חובה כזו, וכיצד נבחנת טענת פסלות בזמן אמת. בישראל עוגנו העילות המרכזיות בסעיף 77א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984, ובמרכזן מבחן החשש הממשי למשוא פנים. עם זאת, ההסדר הסטטוטורי חלקי בלבד, ועיקר הכללים הוסיף להתפתח בפסיקה ובכתיבה האקדמית שליוותה אותה.

חשיבותה של הסוגיה אינה נעוצה רק בהגנה על בעל הדין הקונקרטי. כללי הפסלות הם אחד המקומות שבהם נפגשות עצמאות השיפוט ואמון הציבור במערכת המשפט, ומידת האיזון ביניהם משפיעה על הלגיטימציה של הרשות השופטת בכללותה. מחקרים השוואתיים מן השנים האחרונות מלמדים כי אמון הציבור בבתי המשפט רגיש במיוחד לתפיסה שההכרעה השיפוטית מוטה או מגויסת, ולא רק לתוצאתה. בישראל נוספת לכך הזיקה שבין כללי הפסלות ובין הוויכוח הציבורי על מקומו של בית המשפט העליון ועל דרכי מינוי השופטים.

אף שהמבחן המרכזי בדין הישראלי אחד הוא, יישומו רחוק מלהיות אחיד. בספרות נטען כי המבחנים שגובשו בפסיקה מעורפלים עד כדי שאינם יכולים לשמש הנחיה ראויה לבעלי דין ולבאי כוחם, וכי ההנחה המונחת בבסיסם, שלפיה השופט המקצועי חסין מפני השפעות שאדם מן היישוב נתון להן, היא הנחה מיתית יותר מאמפירית. מנגד נטען כי דווקא רף מחמיר דרוש כדי למנוע שימוש לרעה בטענת הפסלות ככלי טקטי לעיכוב הליכים ולבחירת שופט, וכי מראית פני הצדק אינה יכולה להיות שיקול יחיד.

הפרספקטיבה ההשוואתית מחדדת את התמונה. באנגליה נותרה הסוגיה בעיקרה בתחומו של המשפט המקובל, ופסיקת בתי המשפט היא שעיצבה את העילות ואת המבחן; דיון עדכני מנקודת מבטו של שופט מצביע על כך שהקושי המעשי אינו בהגדרת המבחן אלא בהפעלתו בידי מי שנדרש לבחון את עצמו. התפתחות דומה נמשכת בשיטות משפט מקובל אחרות, ופסיקה אירית עדכנית ממשיכה לשרטט את גבולותיה של עילת ההטיה ולהבהיר מה אינו מקים חשש ממשי. בארצות הברית, לעומת זאת, הוסדרו העילות בחקיקה מפורטת, ובכללן עילות פסילה אוטומטיות בשל קרבת משפחה, שהתפתחותן ההיסטורית מלמדת כיצד נוצר הסדר כזה מתוך מקרים קונקרטיים.

עבודה זו בוחנת את הדין המצוי בישראל בסוגיית פסלות השופט, במישור המהותי ובמישור הפרוצדוראלי, ושואלת אם ההסדר הקיים מקיים את התכליות שהוא נועד לשרת: ניהול הליך הוגן, יעילות דיונית ושמירה על אמון הציבור. לשם כך נסקרים תחילה עקרונות היסוד של דיני הפסלות וטעמיהם, לאחר מכן נבחן ההסדר הישראלי שבסעיף 77א ובפסיקה שפירשה אותו, לרבות שאלת תוקפן של החלטות שניתנו בידי שופט פסול והדרכים לתקוף החלטה בטענת פסלות. בהמשך נערכת השוואה להסדרים באנגליה, בארצות הברית, בצרפת, בגרמניה וביפן, ולבסוף מוצע דין רצוי שעיקרו עיגון עילות פסלות אובייקטיביות בחקיקה וקביעת מסלול דיוני אחיד לתקיפת החלטות בטענת פסלות.