שאלוני דיווח עצמי למדידת מוטיבציה ללמידה: מהימנות, תוקף ומגבלות המדידה

שאלוני דיווח עצמי למדידת מוטיבציה ללמידה: מהימנות, תוקף ומגבלות המדידה

מבוא 1
מסגרות תאורטיות וכלי המדידה שנגזרו מהן 2
תיאוריית ההגדרה העצמית וסולמות הוויסות העצמי 2
תיאוריית הציפייה והערך ומדידת הערך הסובייקטיבי 3
תיאוריית מטרות ההישג וכלי המדידה שלה 3
שאלון האסטרטגיות המוטיבציוניות ללמידה 4
מהימנות ותוקף: הליבה המתודולוגית 4
מהימנות פנימית ומהימנות לאורך זמן 4
תוקף מבנה וניתוח גורמים מאשש 5
תוקף מבחין ותוקף מנבא 5
אינוריאנטיות מדידה כתנאי להשוואה 6
שלבי הבדיקה והקריטריונים המקובלים 6
השוואה בין קבוצות 6
השוואה לאורך זמן 7
מגבלות הדיווח העצמי 7
רצייה חברתית ותשובות בלתי קשובות 7
ניסוח פריטים וסגנונות תגובה 8
היסט התייחסות והשוואה בין-תרבותית 8
הפער בין דיווח עצמי לנתוני התנהגות 8
תכונה יציבה או מצב תלוי הקשר 9
כיוונים בני זמננו במדידת מוטיבציה 9
קיצור שאלונים ומודלים ביפקטוריאליים 9
תרגום והתאמה בין-תרבותית 10
סיכום 10
רשימת מקורות 11

מבוא

מדידת המוטיבציה ללמידה נשענת כמעט כולה על שאלוני דיווח עצמי, והכלים המרכזיים בתחום לא נבנו כרשימות פריטים חופשיות אלא נגזרו ממסגרות תאורטיות מוגדרות. סולם המוטיבציה האקדמית נבנה כדי לתפעל את ההבחנות של תיאוריית ההגדרה העצמית בין מוטיבציה פנימית, מוטיבציה חיצונית ואל-מוטיבציה (‎Vallerand‎ ‎et‎ ‎al‎., ‎1992‎); סולמות דפוסי הלמידה המסתגלת נבנו כדי לתפעל את מטרות ההישג של התלמיד ואת מבני המטרות שבכיתה (‎Midgley‎ ‎et‎ ‎al‎., ‎1998‎); ושאלון האסטרטגיות המוטיבציוניות ללמידה נבנה כדי לחבר בין אמונות מוטיבציוניות ובין דיווח עצמי על אסטרטגיות למידה (‎Pintrich‎ ‎et‎ ‎al‎., ‎1993‎). הזיקה ההדוקה הזאת בין תאוריה ובין כלי היא מקור הכוח של התחום, אך היא גם מקור הקושי שלו, משום שכל מחלוקת תאורטית הופכת מיד למחלוקת על ניסוח הפריטים ועל אופן חישוב הציון (‎Howard‎ ‎et‎ ‎al‎., ‎2020‎).

השאלה אם הציונים המופקים מן השאלונים האלה ראויים לפרשנות שמייחסים להם אינה מוכרעת מאליה. מטה-אנליזה נרחבת של מחקרי מוטיבציה בחינוך מצאה קשרים עקביים בין סוגי המוטיבציה ובין הישג, התמדה ורווחה, אך גם שונות ניכרת בין מחקרים ובין כלים (‎Howard‎ ‎et‎ ‎al‎., ‎2021‎). לעומת זאת, מטה-אנליזה שהוקדשה לשאלון האסטרטגיות המוטיבציוניות ללמידה מצאה שהקשרים בין סולמותיו ובין ההישג האקדמי חלשים מן המקובל להניח, ושהמבנה הגורמי של הכלי אינו מתייצב כפי שדווח בפרסומיו הראשונים (‎Credé‎ & ‎Phillips‎, ‎2011‎). מסקנה דומה עולה גם מסקירה ביקורתית של כלי מדידת המטרות, שהצביעה על כך שמושגים שנחשבים שונים נמדדים לא פעם בפריטים כמעט זהים (‎Kiendl‎ & ‎Hennecke‎, ‎2022‎).

סקירה זו מציגה את התמונה בארבעה מהלכים. תחילה ממופים הכלים המרכזיים לפי המסגרות התאורטיות שמאחוריהם; לאחר מכן נבחנת הליבה המתודולוגית של הערכתם, כלומר מהימנות ותוקף; הפרק השלישי מוקדש לאינוריאנטיות המדידה, שהיא תנאי מקדים לכל השוואה בין קבוצות או בין נקודות זמן; הפרק הרביעי מציג את מגבלות הדיווח העצמי; והפרק החמישי סוקר את הכיוונים בני זמננו בפיתוח הכלים ובהתאמתם.