שימוש ברשתות ארגוניות לשיפור ביצועי הארגון

שימוש ברשתות ארגוניות לשיפור ביצועי הארגון

תוכן עניינים

מבוא 3
רשתות כמנוף לשיפור ביצועים ארגוניים 4
רשתות כזירה למאבקי כוח וזהות ארגונית 5
ארגונים מנצלים רשתות כאמצעי אסטרטגי 5
ניצול רשתות מבודלות לשיפור ביצועים ארגוניים 6
עלויות אפשריות של שימוש ברשתות ארגוניות 7
סיכום 9
ביבליוגרפיה 10

מבוא

בעשורים האחרונים ניצבים ארגונים בפני סביבה עסקית דינמית, תחרותית ורוויית אי-ודאות, המחייבת אותם לפתח יכולות הסתגלות, גמישות וחדשנות מתמדת. במציאות זו, המבנה ההיררכי-ביורוקרטי המסורתי, על אף יתרונותיו בניהול מסודר ויעיל, מתקשה לעיתים להגיב במהירות הנדרשת לשינויים סביבתיים ולדרישות חדשות (Weber, [1920] 1979). כמענה לאתגר זה הולכות ותופסות הרשתות הארגוניות — מערכות של קשרים פורמליים ובלתי-פורמליים בתוך הארגון ומחוצה לו — מקום מרכזי ככלי אסטרטגי לשיפור הביצועים הארגוניים. עבודה זו עוסקת בשאלה כיצד ארגונים מנצלים רשתות ארגוניות לשיפור ביצועיהם, ובאילו תנאים הופך השימוש בהן למקור ליתרון תחרותי בר-קיימא.
הספרות המחקרית מציעה מגוון פרספקטיבות תיאורטיות להבנת התופעה. הגישה המוסדית, כפי שהיא מנוסחת אצל מאייר ורואן (Meyer & Rowan, 2010) ואצל דימאג'יו ופאואל (DiMaggio & Powell, 2010), מדגישה כיצד רשתות מסייעות לארגונים לשמר לגיטימציה ולהתמודד עם לחצים איזומורפיים בשדה הארגוני, תוך שמירה על גמישות והסתגלות לסביבה משתנה. מורגן (Morgan, 2006), באמצעות שורה של מטאפורות — הארגון כמכונה, כמוח, כאורגניזם וכתרבות — מספק מסגרת רב-ממדית להבנת התפקידים המגוונים שממלאות רשתות בארגון: ערוץ תקשורת פורמלי, פלטפורמה ללמידה ארגונית מתמשכת, מנגנון לניהול היחסים עם הסביבה החיצונית, וכלי לעיצוב זהות ותרבות ארגונית.
פרספקטיבה משלימה מתמקדת בערך הנוצר מן הקשרים עצמם. נהפיאט וגושל (Nahapiet & Ghoshal, 1998) מציגים את מושג ההון החברתי ואת זיקתו ההדדית להון האינטלקטואלי, ומראים כיצד אמון, נורמות משותפות וקשרים בין-אישיים מאפשרים יצירה, שיתוף והפצה של ידע — ובכלל זה ידע סמוי המקנה יתרון תחרותי (Powell, 1990). ברט (Burt, 1992) מוסיף את ההיבט המבני ומדגיש את היתרון הטמון בזיהוי "חורים מבניים" ובעמדות תיווך אסטרטגיות ברשת. במקביל, הירש (Hirsch, 1972) וסמואל (Samuel, 1996) מראים כיצד ארגונים מנצלים רשתות בין-ארגוניות כאסטרטגיה מרכזית להתמודדות עם אי-ודאות, לניהול תלות הדדית ולהבטחת משאבים בסביבה עסקית מורכבת.
לצד יתרונותיו, השימוש ברשתות אינו נטול עלויות ואתגרים. תלות מוגברת בקשרים חיצוניים עלולה לצמצם את האוטונומיה הארגונית ולפגוע ביכולת התגובה בעת שינויים פתאומיים; קשרים הדוקים מדי עלולים להוביל לקיבעון מידע ולפגיעה בחדשנות (Morgan, 2006); ותחזוקת הרשתות והתשתיות הטכנולוגיות התומכות בהן כרוכה בהשקעה כספית וניהולית ניכרת (Nahapiet & Ghoshal, 1998). יתרה מזאת, אימוץ פרקטיקות רשתיות הדומות לאלו של ארגונים אחרים עלול להוביל לאיזומורפיזם מוסדי ולאובדן הייחודיות הארגונית (DiMaggio & Powell, 1983).
בהתאם לכך, עבודה זו בוחנת את התופעה מכמה זוויות. תחילה נדון ברשתות כמנוף לשיפור ביצועים ארגוניים דרך הפרספקטיבה המוסדית ומטאפורות הארגון; לאחר מכן נעמוד על תפקידן כזירה למאבקי כוח ולעיצוב זהות ארגונית; נמשיך בניתוח האופן שבו ארגונים מנצלים רשתות כאמצעי אסטרטגי ומנצלים רשתות מבודלות ו"חורים מבניים" לשיפור ביצועיהם; ולבסוף נבחן את העלויות והסיכונים הכרוכים בשימוש בהן. מן הדיון המצטבר עולה כי רשתות ארגוניות עשויות לשמש מנוף משמעותי לשיפור ביצועים — ובלבד שהארגון מקיים איזון מושכל בין ההשקעה בהן לבין התועלת שהן מניבות, תוך הערכה מתמדת של יתרונותיהן וחסרונותיהן.