התעללות בקשישים: התופעה וגורמיה

התעללות בקשישים: התופעה וגורמיה

תוכן העניינים

מבוא 2
סקירת ספרות 3
התעללות בקשישים 3
התעללות בקשישים בישראל 4
טיפולוגיה של המתעלל 6
גורמי סיכון 7
השפעת מעורבותם של בני המשפחה 8
דרכי טיפול, מניעה והתמודדות 9
היבטים חוקיים 10
ביבליוגרפיה 12

מבוא

בעולם המערבי של ימינו, בני 65 ומעלה מהווים בין כ-20 אחוז מהאוכלוסייה. נתון זה מהווה עלייה באחוז היחסי של קשישים, עקב תהליך דמוגרפי של הזדקנות האוכלוסייה, צמצום הילודה והארכת תוחלת החיים (איזיקוביץ', וינטרשטיין ולבנשטיין, 2004). כתוצאה מתהליכים אלו חל גידול משמעותי באוכלוסיית הזקנים בני 75 או יותר (הנטמן, כהן, חרוסט, וסאסי, 2004).
האוכלוסייה הקשישה נמצאת בסיכון גבוה למקרים של התעללות, בגלל תלותם בטיפול של אחרים. התארכות תוחלת החיים מאריכה את מספר השנים בהן נזקקים הזקנים לטיפול (הנטמן ואח', 2004). אדם מבוגר שאינו יכול לגור לבדו ללא תלות בזולת, עלול לסבול מטיפול לא ראוי, להזנחה, וגם להתעללות רגשית או פיזית, או לסחיטה כספית (לב ואנסון, 2008).
מספר גורמים מובילים לתופעת ההתעללות בקשישים, וביניהם: העומס הפיזי, הנפשי והכלכלי המוטל על בן משפחה המטפל בקשיש; בעיות אישיות של המתעלל (מחלת נפש, אלכוהוליזם, סמים וכדומה), תלות, בעיקר כלכלית, של המתעלל בקורבן, בידוד חברתי של הזקן, והיסטוריה של התנהגות אלימה במשפחה (הנטמן ואח', 2004).
הקשישים החשופים להתעללות הם אוכלוסיה בסיכון. משום כך, יש צורך לטפל בה בהקדם האפשרי, ולדאוג לצרכיהם הבסיסיים של הקשישים: טיפול נאות, תחושת ביטחון, ואיכות חיים תקינה (לב ואנסון, 2008).