חלום ההליכה לפטרה: מיתוס, נרטיב, ופוליטיקה של הזיכרון

חלום ההליכה לפטרה: מיתוס, נרטיב, ופוליטיקה של הזיכרון

תוכן עניינים

1. נרטיב 2
2. הגדרות למונח מיתוס 3
2.1 התגלגלות המושג מיתוס בתולדות ישראל 3
2.2 נקודת מבט אישית 4
3. מחוז הזיכרון 5
3.1 מיקום וזמן 5
3.2 נסיבות 6
4. קהילת זיכרון 7
4.1 ההגות הרעיונית-הפילוסופית של ההולכים לפטרה 8
5. סמלים וסימנים 12
6. אנלוגיה היסטורית 13
7. פוליטיקה של הזיכרון 15
8. סיכום 16
9. ביבליוגרפיה 17

1. נרטיב

ההליכה לפטרה הייתה חלומם של הנוער הארץ ישראלי בשנות החמישים. שניים עשר צעירים מצאו את מותם ורק שלושה חזרו בשלום בנסותם להגיע אל יעד חלומות זה.
החל משנות העשרים והשלושים, מטיילים ישראלים הגיעו לפטרה. מטיילים אלו כתבו רשמי מסע רבים, המתארים את יופי המקום. סיירי הארץ תארו בהרחבה את פטרה וסביבתה בספרים. על ספרים אלו התחנכו טיילי שנות הארבעים בני דור הפלמ"ח. בתקופה זו שלט המנדט הבריטי בארץ ישראל, אשר הגביל את התנועה באזורים נרחבים בארץ. מציאות זו פגשה את הנוער הארץ ישראלי חדור מוטיבציה להכיר ולסייר בארץ לאורכה ולרוחבה כחלק מרעיון של כיבוש הארץ. באותם הימים, הסיירות הפכה לתכלית. הסיירים מכשירים עצמם באימונים מפרכים ובחיזוק הכושר הגופני והמסעות הופכים למבחן אישי ולאתגר לאומי משמעותי. כאשר גברו הטיילים על אתגרי ההליכה הנועזים בארץ ישראל של אז, הם חיפשו אתגרים חדשים מעבר לגבול, וכך פטרה העיר הנבטית אשר דובר וסופר עליה רבות הפכה יעד לכיבוש. בשנת 1953, המטיילים הראשונים שחצו את הגבול לפטרה וחזרו בשלום היו מאיר הר ציון אז נחל"אי אלמוני ורחל סבוראי בת דור הפלמ"ח. בעקבותיהם, לאחר מספר חודשים, הלכו………..