מבוא להיסטוריה של המזרח התיכון בעת החדשה – סיכום יחידה 12: מלחמת העולם הראשונה – דיפלומטיה והבטחות

יחידה 12: מלחמת העולם הראשונה – דיפלומטיה והבטחות

תוכן עניינים

12.1 מבוא 1
12.2 האסלאם העות'מאני והלאומיות התורכית במלחמה 2
12.3 המלחמה והלאומיות המצרית 3
החברה המצרית תחת משטר המלחמה 3
מהפכת 1919 4
12.4 המלחמה והערביות 4
תכתובת מק-מהון חוסין 5
סייקס-פיקו והצהרת בלפור 5
12.5 המרד, הערביות, והמאבק על סוריה 6
ממשלת פיסל והמאבק על סוריה 7

12.1 מבוא

מלחמת העולם הראשונה חילקה את המזרח התיכון בין בריטניה לצרפת, והפכה את התנועות הלאומיות התורכית, המצרית והערבית לכוחות המניעים של האזור שלאחר המלחמה. היא הבליטה גם את התרופפותו הפוליטית של האסלאם כמערכת הזהות הישנה והמסורתית. האימפריה העות'מאנית, שקראה להתגונן בשם הג'יהאד ובשם תודעת האחדות האסלאמית, התפרקה, ועל שטחיה קמו מדינות לאום.

12.2 האסלאם העות'מאני והלאומיות התורכית במלחמה

האימפריה העות'מאנית הצטרפה למלחמה מחוסר ברירה, וההחלטה לצאת נגד בריטניה, צרפת ורוסיה חרגה ממדיניותה המסורתית, שנשענה על מערכת היחסים בין המעצמות מאז קונגרס וינה בשנת 1815. חברי הוועד לאחדות וקדמה חששו מהשתלטות רוסית על המיצרים ועל אסתנבול, ניסיונותיהם להצטרף למחנה בריטניה וצרפת נדחו, והם הכירו בכך שניטרליות לא תגן עליהם מחיסול בידי הצד המנצח. גרמניה ביקשה לצרף אותם משום שהאמינה כי הסולטאן הח'ליפה יניע את מוסלמי העולם לג'יהאד, ותמורת זאת מימנה חלק גדול מן המאמץ המלחמתי העות'מאני.
ב-14 בנובמבר 1914 הכריז הסולטאן הח'ליפה ג'יהאד נגד מעצמות ההסכמה, ובאסתנבול פורסמו חמישה פסקי הלכה שקראו למלחמת קודש, אך הקריאה לא נענתה. במצרים הדיחו הבריטים את הח'דיו עבאס חלמי הפרו עות'מאני, ואילו המרד הערבי במדבר, שהשריף חוסין שיבץ בתעמולתו אלמנטים אסלאמיים מובהקים, המחיש עד כמה נכשלה התעמולה העות'מאנית. השפעה מוגבלת נרשמה בשוליים בלבד. בסודן, שנותרה בשליטה בריטית לפי הסדר הקונדומיניום משנת 1899, הכריז סולטאן דרפור עלי דינאר ג'יהאד, וכוח בריטי כבש את אל-פאשר במאי 1916; המושל סיר רג'ינלד וינגייט חדל מן העוינות ליורשי המהדיה וגייס את מנהיגי הטריקות לצדו. בלוב הכריז מנהיג הסנוסיה, הסייד אחמד אל-שריף, ג'יהאד, וצבא סנוסי פלש למצרים בנובמבר 1915 אך נהדף; יורשו התפשר עם הבריטים והגיע עם האיטלקים להסכם עקרמה באפריל 1917. בהודו מנעו משטר החירום והסולידריות הכל הודית כל היענות.
לעומת הכישלון האסלאמי התחזקה דווקא הלאומיות התורכית. האכזבה מן הקשר האסלאמי ואובדן שטחי האימפריה חיזקו את תודעת הזהות התורכית, ובלט בה הקצין מוסטפא כמאל, שהנהיג בסוף שנת 1915 את ההגנה על גליפולי. ברנארד לואיס עמד על כך שהמלחמה זעזעה את החברה התורכית: הגיוס הכללי הרחיק מיליונים מבתיהם, רבבות נשים יצאו מבידודן לעבודה, ובסופו של דבר סחטו המפלה הצבאית והחורבן הכלכלי את נאמנותם של התורכים המוסלמים.

סיכום פרק 12 מתוך הספר:

ארליך, ח. ומוסטפא, כ. (2018). יחידה 12: מלחמת העולם הראשונה – דיפלומטיה והבטחות. בתוך מבוא להיסטוריה של המזרח התיכון בעת החדשה, ספר ג: מלחמת העולם הראשונה ועיצוב המזרח התיכון של ימינו (עמ' 27-58). האוניברסיטה הפתוחה: רעננה.