מבוא להיסטוריה של המזרח התיכון בעת החדשה – סיכום יחידה 13: עיצוב מפת המזרח התיכון של ימינו

יחידה 13: עיצוב מפת המזרח התיכון של ימינו

תוכן עניינים

13.1 מבוא 2
13.2 חבר הלאומים ושיטת המנדטים 2
מן ההגדרה העצמית אל שיטת המנדטים 2
13.3 הצרפתים ויצירתן של לבנון ושל סוריה 3
13.4 הבריטים: עיראק, ארץ ישראל ועבר הירדן 3
עיראק, מן המרד אל המלכת פיסל 4
ארץ ישראל, מסוריה הדרומית אל כתב המנדט 4
13.5 מצרים: מפרוטקטורט ל"עצמאות" ולחוקה 5
13.6 חצי האי ערב והשתלטות בית סעוד 5
13.7 תימן: עצמאות והמשך ההסתגרות 6
13.8 בריטניה ואמירויות המפרץ הפרסי 6
13.9 תורכיה: התקוממות לאומית ועצמאות 6
מלוזאן אל הכמאליזם 7
13.10 פרס: ממשברים לעצמאות 7
13.11 אחרית דבר 8

13.1 מבוא

הסכם שביתת הנשק שנחתם במודרוס באוקטובר 1918 סימל את סוף מלחמת העולם הראשונה במזרח התיכון, וחוזה לוזאן מ-1923 נתן את הגושפנקה האחרונה לקץ הסדר הישן ולראשית סדר מדיני חדש של מדינות נפרדות. היחידה עוסקת בתקופת עיצוב זו ובניגוד שבין האינטרסים האימפריאליים של בריטניה ושל צרפת לבין ההכרה בזכויות התנועות הלאומיות שצמחו באזור.

13.2 חבר הלאומים ושיטת המנדטים

הסכם סייקס פיקו החשאי שילב הכרה בזכויות מקומיות עם אימפריאליזם ישיר, ולא קבע בפועל את חלוקת האזור, אך עקרונותיו הנחו את המתדיינים לאחר המלחמה. בתום הקרבות היו הבריטים והצרפתים לאדוני האזור ועיצבו את מפתו על פי צורכיהם. לויד ג'ורג' וקלמנסו סיכמו בדצמבר 1918 כי וילאיית מוסול וארץ ישראל יעברו לידי בריטניה, ובספטמבר 1919 הוחלט לפנות את שטחי סוריה ולמסרם לצרפתים.

מן ההגדרה העצמית אל שיטת המנדטים
האימפריאליזם, שבתקופה הוויקטוריאנית התגאו בו, נעשה במפנה המאה מקור לבושה. תבוסת האימפריות הטוטליטריות הביאה לשחרורם הלאומי של עמים רבים באירופה. הבולשביקים חשפו את הדיפלומטיה החשאית ופרסמו את הסכמי סייקס פיקו, ובריטניה עצמה הבטיחה באמצעות מק מהון לפעול לשחרור העמים הערביים. את התנופה הגדולה נתן נשיא ארצות הברית וודרו וילסון, שבנאום ארבע עשרה הנקודות מינואר 1918 תבע ביטול הדיפלומטיה החשאית, הסדר של התביעות הקולוניאליות בהתחשב באוכלוסייה המקומית, ריבונות לחלקים התורכיים של האימפריה העות'מאנית ואוטונומיה לשאר עמיה, והקמת התאגדות כללית של האומות. הצלחתו בפריז הייתה מצומצמת ורק הנקודה האחרונה קרמה עור וגידים. סעיף 22 באמנת חבר הלאומים, שאושרה באפריל 1919, קבע כי רווחתם ופיתוחם של עמים שאינם מסוגלים עדיין לעמוד בכוחות עצמם הם פיקדון מקודש בידי הציוויליזציה, וכי האפוטרופסות עליהם תופקד בידי אומות מתקדמות שידווחו מדי שנה למועצת החבר. בוועידת סאן רמו באפריל 1920 אושרו המנדטים על לבנון ועל סוריה לצרפת, ועל עיראק ועל ארץ ישראל, שכללה עדיין את עבר הירדן, לבריטניה. הגבולות שנקבעו אז היו בין לאומיים ולא תחומים מנהליים, והם יצרו ישויות חדשות שסתרו את האחדות הכל ערבית שבשורש הרעיון הלאומי.

סיכום פרק 13 מתוך הספר:

ארליך, ח. ומוסטפא, כ. (2018). יחידה 13: עיצוב מפת המזרח התיכון של ימינו. בתוך מבוא להיסטוריה של המזרח התיכון בעת החדשה, ספר ג: מלחמת העולם הראשונה ועיצוב המזרח התיכון של ימינו (עמ' 59-118). האוניברסיטה הפתוחה: רעננה.