נשים בפלמ"ח בין אתוס השוויון למציאות המגדרית

האוניברסיטה הפתוחה

עבודה סמינריונית

נשים בפלמ"ח בין אתוס השוויון למציאות המגדרית

שם הקורס: נשים בחברה היהודית בארץ ישראל (1882-1948) – 10582

אוקטובר 2024

תוכן עניינים

מבוא 1
שילובן של נשים בלחימה ובפעילות צבאית 4
הפלמ"ח 6
הקמת הפלמ"ח ומבנהו הארגוני 6
ייעוד הפלמ"ח ופעילותו עד פירוקו 7
תפקידן ומעמדן של הנשים בפלמ"ח 8
מגוון התפקידים שמילאו הנשים 8
הוויכוח על גיוס נשים ועל מקומן בארגון 8
אתגרים ומגבלות בדרך לשוויון 9
עדויות הלוחמות וזהותן העצמית 11
דיון וסיכום 13
השפעתן של נשות הפלמ"ח על החברה הישראלית 13
מסקנות 14
ביבליוגרפיה 16

מבוא

הפלמ"ח, פלוגות המחץ של ארגון "ההגנה", הוקם בחודש מאי 1941 והיה לכוח המגויס העיקרי של היישוב היהודי בארץ ישראל בשנים שקדמו להקמת המדינה. נשים נטלו חלק בארגוני המחתרת של היישוב עוד בטרם קמה המדינה, אולם מעמדן ותפקידן בהם היו שנויים במחלוקת מתמדת. "צו ההתגייסות הכללית", שפרסמו הסוכנות היהודית לארץ ישראל והוועד הלאומי לכנסת ישראל ביוני 1942, בעיצומה של מלחמת העולם השנייה, קרא גם לנשים להתגייס והביא להכרה גוברת בחשיבות שירותן ב"הגנה" ובפלמ"ח. בשיא פעילותו נמנו עם הפלמ"ח כשמונה מאות נשים בכושר לחימה מתוך כארבעת אלפים לוחמים בשלוש חטיבותיו ובמטהו, והבכירות שבהן שימשו מ"מיות, קצינות קשר וקצינות חבלה.

אתוס השוויון המגדרי הוא אחד מסימני ההיכר של הפלמ"ח בזיכרון הישראלי, אך המחקר ההיסטורי שהתפתח מאז שנות השמונים חשף פער עמוק בין הדימוי לבין המציאות. טלילה קוש רואה במיתוס הצברית הלוחמת "סיפור כיסוי" המעיד דווקא על מעמדן הנחות של הנשים בארגון. נתיבה בן יהודה, מלוחמות הפלמ"ח, העידה כי הצלחותיהן של הלוחמות לא הצטברו לזכותן, ואילו כל כישלון שימש ראיה נגד כלל הבנות. ההיסטוריוגרפיה המגדרית של היישוב בשנים האחרונות מרחיבה את התמונה ומראה כי הגבריות ההגמונית של תנועת העבודה הובנתה ושוכפלה גם מחוץ לשדה הקרב, בספרות, בחינוך ובמרחב המשפחתי. מתן בורד וחזקי שהם מוסיפים כי אתוס "היהודי החדש" כלל גם משטר רגשי של ריסון, שהגביל את הביטוי הלגיטימי של מצוקה ושל פחד, ולפיכך עיצב את טווח התפקידים שיוחסו לגברים ולנשים כאחד.

חשיבותה של הסוגיה חורגת מגבולות המקרה הישראלי. שילובן של נשים ביחידות לוחמות העסיק תנועות לאומיות וצבאות רבים באותה תקופה ממש. שומפה להירי מראה כי גדוד ראני מג'הנסי של הצבא הלאומי ההודי, שפעל בשנים 1943 עד 1945, העניק לנשים זהות צבאית אנטי קולוניאלית, ובה בעת שימר את מקומן הסמלי כנשאיות של האומה יותר מאשר ככוח לוחם של ממש. גם כיום, לאחר פתיחתם הרשמית של תפקידי הלחימה בפני נשים בצבאות מערביים, מצביעים מחקרים על פער מתמשך בין מדיניות השילוב הפורמלית לבין תפיסותיהם של חיילים ומפקדים ביחידות עצמן. הפלמ"ח הוא אפוא מקרה מבחן מוקדם ומובהק לפער שבין הצהרה שוויונית לבין פרקטיקה צבאית ממוגדרת.

שרון גבע מראה כי המגמה הכללית, שעוגנה בחלקה אף בפקודות, הייתה להרחיק את הנשים משדה הקרב, וכי נפילתה של מרים שחור בדצמבר 1947 סימנה את הוצאתן של נשות הפלמ"ח מן המערך הלוחם. לילך רוזנברג פרידמן מוסיפה כי אף שבסיפורי הגבורה על המחתרות בולט מקומן של נשים, המחקר מראה כי השתתפותן התרכזה בעיקר בתפקידי שירות ובתמיכת לחימה. מכאן שאלת המחקר של עבודה זו: מהם האתגרים והמגבלות שעמדו בפני נשות הפלמ"ח, וכיצד התמודדו עימם? מטרת העבודה היא לבחון את תפקידן ומעמדן של הנשים בפלמ"ח ולברר אם השוויון שהוכרז עליו היה שוויון של ממש או מיתוס מאוחר.

שיטת המחקר היא מחקר היסטורי המבוסס על אינטגרציה של מקורות ראשוניים, ובהם עדויות של לוחמות ופרוטוקולים מתקופת היישוב, ושל מקורות שניוניים מן המחקר ההיסטורי והמגדרי. העבודה פותחת בדיון עקרוני בשילובן של נשים בלחימה ובפעילות צבאית, ממשיכה בתיאור הפלמ"ח כארגון ובסקירת דרכו, עוברת לניתוח תפקידיהן ומעמדן של הנשים בו, ונחתמת בדיון ובסיכום.