על ההגבלות יוצאות הדופן המוטלות על ייבוא סחורות כמעט מכל הסוגים, מאותן ארצות שביחס אליהן מניחים כי המאזן אינו נוח: תרגום של הפרק השלישי בספר הרביעי של "עושר העמים" מאת אדם סמית

על ההגבלות יוצאות הדופן המוטלות על ייבוא סחורות כמעט מכל הסוגים, מאותן ארצות שביחס אליהן מניחים כי המאזן אינו נוח

חלק ראשון: על חוסר הסבירות שבהגבלות אלו, אפילו לפי עקרונותיה של השיטה המסחרית

הטלת הגבלות יוצאות דופן על ייבוא סחורות כמעט מכל הסוגים, מאותן ארצות מסוימות שמאזן הסחר איתן נחשב בלתי נוח, היא האמצעי השני שבאמצעותו מציעה השיטה המסחרית להגדיל את כמות הזהב והכסף. כך, בבריטניה הגדולה מותר לייבא אריגי פשתן דקים מסילזיה לצריכה מקומית תמורת תשלום מכסים מסוימים; אך אסור לייבא בדי קמבריק ואריגי פשתן דקים מצרפת, אלא אל נמל לונדון בלבד, כדי לאחסנם שם לשם ייצוא. על יינות צרפת מוטלים מכסים גבוהים יותר מאשר על יינות פורטוגל, ולמעשה יותר מאשר על יינותיה של כל ארץ אחרת. במה שמכונה היטל 1692 הוטל על כל הסחורות הצרפתיות מכס של 25 אחוז מן התעריף או מן הערך, ואילו סחורותיהן של אומות אחרות היו ברובן כפופות למכסים קלים בהרבה, שרק לעתים רחוקות עלו על 5 אחוזים. היין, הברנדי, המלח והחומץ של צרפת אמנם הוצאו מכלל זה, שכן סחורות אלה היו כפופות למכסים כבדים אחרים, בין מכוח חוקים אחרים ובין מכוח סעיפים מיוחדים באותו חוק עצמו. ב-1696, משנמצא כי המכס הראשון אינו הרתעה מספקת, הוטל מכס שני של 25 אחוז על כל הסחורות הצרפתיות למעט ברנדי, ולצדו מכס חדש של 25 לירות על כל טון של יין צרפתי, ומכס נוסף של 15 לירות על כל טון של חומץ צרפתי. הסחורות הצרפתיות מעולם לא נפקדו מאף אחד מאותם היטלים כלליים, או מכסים של 5 אחוזים, שהוטלו על כל הסחורות המנויות בספר התעריפים או על רובן. אם נראה בהיטל של שליש ובהיטל של שני שלישים היטל שלם אחד יחדיו, הרי שהיו חמישה היטלים כלליים כאלה; ומכאן שלפני פרוץ המלחמה הנוכחית אפשר לראות ב-75 אחוז את המכס הנמוך ביותר שחל על רוב הסחורות שגידולן, תוצרתן או ייצורן בצרפת. אך על רוב הסחורות מכסים אלה שקולים לאיסור מוחלט. הצרפתים, מצדם, נהגו כמדומני בסחורותינו ובמוצרי התעשייה שלנו בחומרה שאינה נופלת מזו, אף שאיני בקיא כל כך בהכבדות המסוימות שהטילו עליהם. הגבלות הדדיות אלה שמו קץ כמעט לכל מסחר הוגן בין שתי האומות, וכיום המבריחים הם היבואנים העיקריים, הן של סחורות בריטיות לצרפת והן של סחורות צרפתיות לבריטניה הגדולה. העקרונות שבחנתי בפרק הקודם מקורם באינטרס הפרטי וברוח המונופול; ואילו אלה שאני עומד לבחון בפרק זה מקורם בדעה קדומה לאומית ובאיבה. לפיכך, כפי שאפשר היה לצפות, הם בלתי סבירים עוד יותר. וכך הם אפילו לפי עקרונותיה של השיטה המסחרית.

ראשית, גם אילו היה ודאי שבמקרה של סחר חופשי בין צרפת לאנגליה, למשל, יטה המאזן לטובת צרפת, אין נובע מכך כלל שסחר כזה יזיק לאנגליה, או שהמאזן הכללי של כלל סחרה יוטה בשל כך עוד יותר לרעתה. אם יינות צרפת טובים וזולים מיינות פורטוגל, או אריגי הפשתן שלה טובים וזולים משל גרמניה, כדאי יותר לבריטניה הגדולה לקנות מצרפת הן את היין והן את אריגי הפשתן הזרים הדרושים לה, מאשר לקנותם מפורטוגל ומגרמניה. אמנם ערך הייבוא השנתי מצרפת יגדל בכך מאוד, אך ערך כלל הייבוא השנתי יקטן, ככל שהסחורות הצרפתיות מאותה איכות זולות מסחורותיהן של שתי הארצות האחרות. כך יהיה הדבר אפילו בהנחה שכל הסחורות הצרפתיות המיובאות ייצרכו בבריטניה הגדולה.

אך שנית, חלק גדול מהן עשוי להיות מיוצא מחדש לארצות אחרות, ושם, בהימכרו ברווח, להביא בחזרה תמורה השווה בערכה, אולי, למחיר העלות של כלל הסחורות הצרפתיות שיובאו. מה שנאמר לא אחת על הסחר עם הודו המזרחית עשוי להיות נכון גם לגבי הסחר עם צרפת: אף שרוב הסחורות מהודו המזרחית נקנו בזהב ובכסף, הייצוא מחדש של חלק מהן לארצות אחרות החזיר לארץ שניהלה את הסחר יותר זהב וכסף ממה שהסתכם בו מחיר העלות של הכול. אחד הענפים החשובים ביותר בסחר ההולנדי כיום הוא הובלת סחורות צרפתיות לארצות אירופיות אחרות. אפילו חלק מן היין הצרפתי הנשתה בבריטניה הגדולה מיובא בהיחבא מהולנד ומזלנד. אילו היה סחר חופשי בין צרפת לאנגליה, או אילו אפשר היה לייבא סחורות צרפתיות תמורת אותם מכסים בלבד החלים על סחורותיהן של אומות אירופיות אחרות, מכסים שיוחזרו בעת הייצוא, הייתה אנגליה נוטלת חלק כלשהו בסחר שנמצא כה מועיל להולנד.

שלישית ואחרונה, אין שום אמת מידה ודאית שבעזרתה נוכל לקבוע לאיזה צד נוטה מה שמכונה המאזן בין שתי ארצות כלשהן, או איזו מהן מייצאת בערך הגדול יותר. דעה קדומה לאומית ואיבה, שמאחוריהן עומד תמיד האינטרס הפרטי של סוחרים מסוימים, הם העקרונות המכוונים בדרך כלל את שיפוטנו בכל השאלות הנוגעות לכך. ואולם יש שתי אמות מידה שנהגו לפנות אליהן לא אחת במקרים כאלה: פנקסי בית המכס ושער החליפין. באשר לפנקסי בית המכס, דומני שכיום מוסכם על הכול שהם אמת מידה בלתי ודאית ביותר, בשל אי הדיוק שבהערכה שלפיה נקצב ערכן של רוב הסחורות בהם. ושער החליפין אינו ודאי, אולי, כמעט באותה מידה.

כששער החליפין בין שני מקומות, כגון לונדון ופריז, עומד על ערכו הנקוב, אומרים שזה סימן לכך שהחובות שלונדון חייבת לפריז מתקזזים עם החובות שפריז חייבת ללונדון. לעומת זאת, כשמשלמים בלונדון פרמיה עבור שטר על פריז, אומרים שזה סימן לכך שהחובות שלונדון חייבת לפריז אינם מתקזזים עם החובות שפריז חייבת ללונדון, אלא שיש לשלוח יתרה בכסף מן המקום האחרון; ובעבור הסיכון, הטרחה וההוצאה שבייצואה נדרשת הפרמיה וגם ניתנת. אך מצב החוב והאשראי הרגיל בין שתי הערים האלה חייב להיקבע, כך אומרים, על פי מהלכם הרגיל של עסקיהן זו עם זו. כשאף אחת מהן אינה מייבאת מן …..

תרגום של הפרק:

Smith, A. (2007). Of the extraordinary Restraints upon the Importation of Goods of almost all Kinds from those Countries with which the Balance is supposed to be disadvantageous. In: An Inquiry into the Nature and Causes of the Wealth of Nations (pp. 363-384). Lausanne: MetaLibri. (Original work published 1776)