על מקורו של הכסף ועל השימוש בו: תרגום של הפרק הרביעי בספר הראשון של "עושר העמים" מאת אדם סמית

על מקורו של הכסף ועל השימוש בו

לאחר שחלוקת העבודה התבססה היטב, רק חלק קטן מאוד מצרכיו של אדם יכול להיות מסופק בידי תוצרת עבודתו שלו. את רובם המכריע הוא מספק לעצמו בדרך של חליפין: הוא מחליף את עודף תוצרת עבודתו, אותו חלק הנותר מעבר לצריכתו שלו, בחלקים מתוצרת עבודתם של אחרים שהוא זקוק להם. כך כל אדם מתפרנס מחליפין, או נעשה במידה מסוימת סוחר, והחברה עצמה הופכת למה שראוי לכנות חברה מסחרית.

אך כאשר חלוקת העבודה החלה להתהוות לראשונה, כוח החליפין הזה ודאי נתקל לא אחת בעיכובים ובקשיים רבים בפעולתו. נניח שאדם אחד מחזיק בסחורה מסוימת יותר משהוא עצמו זקוק לה, ואילו אחר מחזיק בה פחות. הראשון ישמח אפוא להיפטר מחלק מן העודף הזה, והשני ישמח לקנות אותו. אלא שאם במקרה אין ברשות השני דבר שהראשון זקוק לו, לא ייתכנו ביניהם שום חליפין. הקצב מחזיק בחנותו בשר רב יותר משהוא עצמו יכול לצרוך, ומבשל הבירה והאופה היו שמחים כל אחד מהם לקנות חלק ממנו. אלא שאין להם מה להציע בתמורה מלבד תוצרתם השונה של עיסוקיהם, והקצב כבר מצויד בכל הלחם והבירה שהוא זקוק להם באופן מיידי. במקרה כזה לא ייתכנו ביניהם חליפין. הוא אינו יכול להיות הסוחר שלהם, והם אינם יכולים להיות לקוחותיו, וכך כולם מועילים זה לזה פחות. כדי להימנע מאי הנוחות שבמצבים כאלה, כל אדם נבון, בכל תקופה בחברה שלאחר כינונה הראשון של חלוקת העבודה, ודאי השתדל באופן טבעי לנהל את ענייניו כך שיהיה מצוי אצלו תמיד, נוסף על התוצרת המיוחדת של עיסוקו שלו, שיעור מסוים של סחורה כלשהי שלפי דמיונו מעטים יסרבו לקבלה בחליפין תמורת תוצרת עיסוקם. ככל הנראה נחשבו וגם שימשו למטרה זו, בזו אחר זו, סחורות שונות ורבות. בתקופותיה הגסות של החברה שימש הבקר, כך נאמר, מכשיר המסחר הרווח; ואף שבוודאי היה זה מכשיר בלתי נוח ביותר, בכל זאת אנו מוצאים שבימי קדם העריכו דברים לא אחת לפי מספר ראשי הבקר שניתנו בחליפין תמורתם. שריונו של דיומדס, אומר הומרוס, עלה 9 שוורים בלבד, ואילו שריונו של גלאוקוס עלה 100 שוורים. על המלח נאמר שהוא מכשיר המסחר והחליפין הרווח בחבש; מין של צדפים באזורים אחדים בחופי הודו; בקלה מיובש בניופאונדלנד; טבק בווירג'יניה; סוכר בכמה ממושבותינו בהודו המערבית; עורות או עור מעובד בארצות אחרות. ועד עצם היום הזה יש בסקוטלנד כפר שבו, כך סיפרו לי, אין זה נדיר שפועל נושא מסמרים במקום כסף לחנות האופה או לבית המרזח.

ואולם בכל הארצות נראה שבסופו של דבר הוכרעו בני האדם בידי טעמים שאין לעמוד בפניהם, והעדיפו לתפקיד …..

תרגום של הפרק:

Smith, A. (2007). Of the Origin and Use of Money. In: An Inquiry into the Nature and Causes of the Wealth of Nations (pp. 22-27). Lausanne: MetaLibri. (Original work published 1776)