דיונים בתאוריית המדיה, סיכום של פרק 10 בספר סוגיות מפתח בתאוריית המדיה

פרק ‎10‎: דיונים בתאוריית המדיה

שמונה זרמים וערפול הגבולות ביניהם

פרק הסיכום הקצר של הספר נועד לשתי מטרות. ראשית הוא מביא את מסקנות הדיון בתאוריות המדיה, ושנית הוא מצביע על כמה נקודות מחלוקת ועל התפתחויות משמעותיות בהווה ובעתיד. בניתוח הסופי מזהה המחבר שמונה תמות או זרמים ייחודיים בתאוריות התקשורת, המובאים מבלי שיהיה בין הדברים סדר מיוחד: תאוריית תקשורת ביהביוריסטית; תאוריית מדיום ותאוריות של מודרניות; תאוריית תקשורת סטרוקטורליסטית; תאוריית תקשורת אינטראקציוניסטית; תאוריית תקשורת פמיניסטית; כלכלה פוליטית ותאוריית תקשורת פוסט-קולוניאלית; תאוריית תקשורת פוסטמודרנית; ותאוריית תקשורת של תרבות הצריכה.

לכל זרם נקודות חוזק ונקודות תורפה משלו, ואין תאוריית תקשורת מושלמת. יתרה מזאת, לא יהיה נכון לטעון שאין ערפול מסוים וחפיפה בקרב התאוריות האלה. רבים מן הכותבים שנדונו בספר יכולים היו להופיע ביותר מפרק אחד, ולמעשה חלקם אכן מופיעים יותר מפעם אחת, כפי שקורה לסטיוארט הול שעבודתו נידונה בשני פרקים נפרדים. עבודתה של איאן אנג ממוקמת בתוך תאוריית התקשורת הפמיניסטית, אבל היה אפשר באותה מידה למקמה בתוך תאוריית התקשורת של תרבות הצריכה, ובמידה פחותה בתוך תאוריית התקשורת הפוסטמודרנית.

הערפול אינו נעצר בגבולות שבין הזרמים, שכן בתוך כל זרם עצמו נמצא דיאלוג וחילוקי דעות. המחבר מדגיש כי תאוריית תקשורת נטולת דיאלוג ודיון היא תמיד סטרילית וקצרת ימים. הדוגמה שהוא מביא היא התאוריה הביהביוריסטית, שבמסגרתה נדונו נקודות השקפה שונות מאוד, החל בהשפעות ישירות ובעבודתם של לאסוול וורתם וכלה בגישת השימושים והסיפוקים. עם זאת, לכל נקודות ההשקפה האלה הייתה משותפת הנחה ביהביוריסטית אחת, ולפיה בני אדם מושפעים מגירויים תקשורתיים, ואחת היא אם התאוריה מציגה אותם כהשפעות תקשורת שליליות או כסיפוקים חיוביים של צרכים שכיחים.

סיכום של הפרק:

לאפי, ד. (2011). דיונים בתאוריית המדיה. בתוך: סוגיות מפתח בתאוריית המדיה (עמ' 220-224). רעננה: האוניברסיטה הפתוחה.