האם אפשר להאמין לקולנוע? – סיכום פרק 5 מספר הקורס: זיכרון, טראומה ופנטזיה בקולנוע האמריקני

פרק חמישי: האם אפשר להאמין לקולנוע?

תוכן עניינים

5.1 מבוא 2
5.2 התגובות לסרט "פורסט גאמפ" 2
5.3 מחיקת ההיסטוריה ושכתובה ב"פורסט גאמפ" 4
5.3.1 האם אפשר להאמין לסרטים? 4
5.3.2 טריוויאליזציה של ההיסטוריה? 5
5.4 טראומה ב"פורסט גאמפ" 5
5.4.1 טראומות אישיות 5
5.4.2 עוד על טראומת הגרעין של הגזע בארצות הברית 6
5.4.3 טראומת הגזע ב"פורסט גאמפ" 7
5.5 קריאה פאראפרקטית של "פורסט גאמפ" 7
5.5.1 על חשדנות ויצירה 7
5.5.2 "פורסט גאמפ" כמבנה של טראומה 8
5.5.3 טראומות ב"פורסט גאמפ" בקריאה פאראפרקטית 9

5.1 מבוא

פורסט גאמפ, בגילומו של טום הנקס, הוא גבר לבן יליד הדרום בעל מנת משכל גבולית. במרבית הסרט הוא יושב בתחנת אוטובוס ומספר לשורה של אנשים שמתיישבים לצדו פרקים מתולדות חייו: ילדותו בדרום, שירותו הצבאי והקריירה שלו כקפטן של ספינת דיג שרימפס. אנו למדים כיצד התקבל ללימודים, הפך לכוכב פוטבול, הצטיין בצבא וזכה באות גבורה, השתתף במצעד מחאה, ייצג את ארצות הברית בטניס שולחן צבאי והפך למיליונר. בהמשך הוא מגלה שהוא אב, נישא לאהובת נעוריו ג'ני ומגדל את בנו באותו בית שבו גדל. לאורך הסרט נתקל פורסט בתחנות מרכזיות בהיסטוריה האמריקנית משנות החמישים עד שנות השמונים, ובהן מאבקי זכויות השחורים, מלחמת וייטנאם ותנועת השלום, רצח ג'ון ורוברט קנדי ופרשת ווטרגייט. הוא פוגש את הנשיאים קנדי, ג'ונסון וניקסון, נותן השראה לאלביס וללנון, טובע סיסמאות שהפכו למזוהות עם התקופה ומקושר לסמל הפרצוף המחייך. עם זאת ניכר מדבריו שאינו מבין את המשמעות ההיסטורית והפוליטית של האירועים, והם כמעט אינם משפיעים עליו, עד שהוא מקפיד על אותן אמירות ואף על אותו לבוש ותספורת לאורך העשורים. בניגוד אליו, ג'ני חברת ילדותו מרבה להתנסות בחוויות שונות ולהחליף את מראהּ עד מותה. הסרט היה הצלחה קופתית אדירה בקיץ 1994, הפך לתופעה תרבותית, הזניק את מכירות הספר שעל פיו נעשה, היה מועמד לשלושה עשר פרסי אוסקר בשנת 1995 וזכה בשישה מהם, ובהם על השחקן הראשי, הבמאי, התסריט המעובד והסרט הטוב ביותר.

5.2 התגובות לסרט "פורסט גאמפ"

עם ההצלחה צצו גם ביקורות רבות נגד הסרט. מבקרים תיעבו את האופן שבו אדם שאינו עושה דבר זוכה בהצלחה, וטענו שהסרט מהלל פסיביות ויוצא נגד אינטלקטואליות וחשיבה. היו שראו בו מוצר הוליוודי חלקלק שמערבב את כל המרכיבים הדרושים ללהיט קופתי זוכה אוסקר, כמו רוקי, קריימר נגד קריימר, איש הגשם ופלאטון. אחרים חשו אי נוחות מהפיכת פורסט לגיבור תרבות, שכן איטיותו השכלית ונאיביותו אינן מוצגות כקושי שיש לגבור עליו אלא כמפתח להצלחה, כאילו אנשים טיפשים מצליחים בזכות טיפשותם. פורסט משחק פוטבול ופינג פונג אך אינו מתעניין בספורט, נפגש עם נשיאים אך אין לו עמדות פוליטיות, ואינו בוחר ואינו מבין מה הוא עושה. אצל פורסט האירועים מתרחשים מעצמם, כמו הנוצה שצונחת בתחילת הסרט ובסופו, והסרט מתייחס לאירועים ההיסטוריים בקלילות סאטירית שהופכת כל דבר לבדיחה חסרת הקשר ומניעים. במציאות, טענו המבקרים, אירועים היסטוריים אינם מתרחשים ללא סיבה, והסרט מעודד את צופיו לא לנסות להבין את הכוחות שפועלים בחברה…….

סיכום פרק 5 מתוך הספר:

אלססר, ת. וחגין, ב. (2012). האם אפשר להאמין לקולנוע?. בתוך: זיכרון, טראומה ופנטזיה בקולנוע האמריקני (211-244). רעננה: האוניברסיטה הפתוחה.