ההתערבות ההומניטרית במלחמת קוסובו ותרומתה להגנה על זכויות האדם

עבודה בנושא:

ההתערבות ההומניטרית במלחמת קוסובו ותרומתה להגנה על זכויות האדם

עבודה סמינריונית במסגרת הקורס:
סמינר במשפט בינ"ל פומבי

תוכן עניינים

מבוא 1
סטנדרטים בינלאומיים של התערבות ההומניטרית והמחלוקות בעניינה 3
עקרון ההתערבות ההומניטרית – רקע התפתחותי 3
מעמדו החוקי של עקרון ההתערבות ההומניטרית 4
הקונפליקט אודות התערבות בריבונות של מדינה על מנת להגן על זכויות אדם 6
הפרות זכויות האדם שאירעו במלחמת קוסובו 9
הלגיטימיות של ההתערבות ההומניטרית בקוסובו 12
טענות הבסיס החוקי להתערבות 12
ההיבט המוסרי 16
בחינת השפעות ההתערבות ההומניטרית על זכויות האדם בקוסובו 17
השפעות חיוביות על זכויות האדם בקוסובו 17
השפעה שלילית על זכויות האדם בקוסובו 18
סיכום 21
נספחים 23
רשימה ביבליוגרפית 24

מבוא

בעקבות מלחמת העולם השנייה. במיוחד מאז שנות התשעים התגברה תופעת הסכסוכים, הפנים מדינתיים, ואנשים הקדישו תשומת לב גוברת להגנה על זכויות האדם. ולמניעת זוועות אנושיות במהלך סכסוכים. על רקע זה, כחלק מהמאמצים לקדם את יישום מערכת זכויות האדם הבינלאומית, צמחה דוקטרינת ההתערבות ההומניטארית:
רעיון זה מתייחס לפעולות התערבות שונות של צדדים שלישיים בשטחה של מדינה ריבונית וללא הסכמת המדינה הריבונית ממניעים ומטרות הומניטריות. התערבות מתרחשת כאשר סכסוכים הופכים לאלימים ביותר, וגורמים נזק חמור ונרחב לאזרחים, במטרה לעצור את ההפרות ולהגן על זכויות האדם. יתרה מזאת, אין זה משנה מי אחראי לסבל שנגרם, אם זו המדינה או קבוצות אלימות הפועלות בתוך המדינה ואינן יכולות או רוצות לספק הגנה לאזרחיה .
בין היתר, בהגדרתו של Watson להתערבות הומניטרית, הוא הדגיש שמדובר ב"פשרה של ריבונות מדינה ללא הסכמתה לסייע לקבוצה אחת או יותר של תושבים שחווים הפרות של זכויות אדם וקשיים אחרים".  יתר על כן, ניתן לחלק את היקף פעולות ההתערבות לשתי קטגוריות:
הראשון כרוך בהתערבות הומניטארית לא צבאית – לרבות מתן סיוע הומניטרי, הובלת מזון, ציוד רפואי או כל סחורה חיונית אחרת.  בנוסף, התערבות באמצעות פעולות דיפלומטיות כגון מאמצי גישור, או איום ושימוש בסנקציות לקידום מטרות הומניטריות.  הסוג השני כרוך בהתערבות הומניטארית צבאית – הכוללת שימוש בפעולה צבאית במאמץ לשים קץ לזוועות מתמשכות. כפי שמגדירים זאת בן-נפתלי ושני: "התערבות חזקה נגד מדינה זרה, למניעת הפרות חמורות של זכויות אדם בשטחה".
במאמר זה המונח "התערבות הומניטארית" מתייחס לסוג השני שהוזכר, כלומר התערבות הומניטארית צבאית. ראוי לציין שהתערבות הומניטארית כזו יכולה להתבצע על ידי מדינה אחת, על ידי קואליציה של מדינות, או מטעם ארגון בין ממשלתי כמו האו"ם, אך בכל מקרה, על פי האמונה הרווחת כיום, על ההתערבות להיות מאושרת על ידי מועצת הביטחון של האו"ם.
לכן במחקר זה אנו מבקשים לחקור את תוקפו של עיקרון זה ואת השפעתו על הגנת זכויות האדם. זאת ע"י בחינת מקרה בוחן שבו יושמה הדוקטרינה: ההתערבות ההומניטרית של כוחות נאט"ו במהלך מלחמת קוסובו בסוף שנות התשעים של המאה הקודמת. אנו מאמינים שחשוב לחקור נושא זה, לא רק בגלל התובנות שייווצרו בהקשר הספציפי של קוסובו, אלא גם לבחון את היתרונות והחסרונות של התערבות הומניטרית בכלל כמנגנון אכיפה בינלאומי לזכויות אדם בהקשר הזה.
זה הוביל לשאלת המחקר, שהנחתה אותנו בעבודה זו: לפני שהעמקנו יותר, ההשערה הראשונית שלנו הייתה שהתערבות הומניטארית של כוחות נאט"ו בקוסובו נחוצה לאור המספר הגדול של פשעי מלחמה חמורים בהפרות זכויות אדם שהתרחשו במהלך הסכסוך. בסופו של דבר, מה שהוביל לכך שממשלת יוגוסלביה תסכים להסיג את חייליה מקוסובו ולהפסיק את פעולות האיבה, ניתן לומר שההתערבות ההומניטרית תרמה תרומה משמעותית להגנה על זכויות האדם ולעצירת הזוועות.
אשר למתודולוגיה – נבצע ניתוח תוכן איכותי של מקורות ראשוניים, למשל: אמנות בינלאומיות, חוקים, פסקי דין, מסמכים, תעודות, דוחות וכדומה, העוסקים בעיקרון ההתערבות ההומניטארית. אנו ננתח גם תכנים ממקורות משניים (מחקר, ספרים וכו') בנוגע להתערבות ההומניטרית של כוחות נאט"ו בקוסובו. אנו נשתמש בשיטות מחקר כאלה כדי לענות על שאלת מחקר זו, לבדוק את הלגיטימיות של התערבות הומניטארית בקוסובו. ונראה עד כמה ההתערבות הומניטארית זו תורמת להגנה על זכויות האדם.
תחום לימוד – המחקר עוסק במלחמת קוסובו ובוחן את תרומתה של התערבות הומניטארית שהתרחשה במהלך המלחמה. לפיכך, פרק הזמן שמחקר בעבודה זו הוא מתחילת הסכסוך בין כוחות הביטחון היוגוסלביים לצבא השחרור של קוסובו (KLA) בשנת 1996 ועד לנסיגת הצבא היוגוסלבי משטח קוסובו בסוף 1999. מוקד תקופה זו יהיה בין היתר המלחמה בקוסובו, התערבות הומניטרית של כוחות נאט"ו והצבת כוחות שמירת השלום בקוסובו בחסות האו"ם.
לפיכך, המיקומים הגיאוגרפיים הנזכרים במאמר זה הם: שטחי הרפובליקה. הפדרלית של יוגוסלביה (כיום סרביה) וקוסובו. הסיבה לכך היא שמלחמת קוסובו התחוללה ביניהם והתערבות הומניטארית של כוחות נאט"ו בוצע בשטחם. מיקוד העבודה בתחום זה עוזר לענות על שאלות מחקר על תרומתה של התערבות הומניטארית להגנת זכויות אדם בתחום זה.
העבודה מורכבת מארבעה פרקים, שכל אחד מהם יתמקד בהיבט אחר של העבודה. על מנת שהפרקים יעבדו יחד לקראת תשובות לשאלות המחקר.
פרק 1 ידון ברקע הדרוש לתורת ההתערבות ההומניטארית מבוא לסטנדרטים הבינלאומיים שלה, וכן נבחן את מעמדה המשפטי של התיאוריה. ברצוננו להתייחס גם לעיקרון שפותח לאחר מכן של האחריות להגן תוך שימת דגש על ההבדל בינו לבין ההתערבות ההומניטארית, במקביל, אנו נרחיב על חשיבות ההתערבות ההומניטארית ונציג את המחלוקת סביב רעיון ההתערבות במדינות שבהן התרחשו הפרות בוטות של זכויות אדם.
פרק 2 ידון במלחמת קוסובו ויספק סקירה על הפרות זכויות האדם שהתרחשו במהלך המלחמה, מהתפרצותה ועד להחלטת נאט"ו להתערב. על סמך סקירה זו, בפרקים הבאים נוכל להשוות ולבחון האם מצב זכויות האדם השתנה לאחר ההתערבות.
פרק 3 יוקצה לבחינת חוקיות ההתערבות ההומניטארית של כוחות נאט"ו בקוסובו, אשר בהחלט עולה בקנה אחד עם הסטנדרטים הבינלאומיים שנקבעו בפרק הראשון.
בפרק 4, אנו בוחנים את ההשפעה של התערבות הומניטארית על זכויות האדם בקוסובו, נבחן את מצב זכויות האדם באזור התערבות כוחות נאט"ו, תוך תיאור השינויים שחלו לעומת לפני ההתערבות (כפי שנדון בפרק 2). לכן, נוכל להסיק את המסקנות הבאות: באיזו מידה התערבות הומניטארית של נאט"ו תורמת להגנה על זכויות האדם בקוסובו, ולכן, למעשה תענה על שאלת המחקר.