חלוקת רכוש בין בני זוג בגירושין על רקע בגידה במשפט העברי ובמשפט הישראלי

עבודת סמינריון

יחסי רכוש בין בני הזוג

חלוקת רכוש בין בני זוג בגירושין על רקע בגידה במשפט העברי ובמשפט הישראלי

תוכן עניינים

מבוא 3
דעות שונות עניין התייחסות לשיתופי נכנסים בין בני הזוג 4
מקורות הלכתיים יהודיים לעניין הקשר המחייב בין בני הזוג וחלוקת הרכוש 5
האם הלכת בבלי מכופפת את בית הדין או רק מצמצמת את סמכותו? 11
האם דיני השיתוף הם מודל ראוי לעקרון שוויון האישה? 11
סעיף 5 לחוק יחסי ממון 12
נאמנות מינית 15
האם מועד הבגידה היא מועד הקרע? 17
אשמה כלכלית 17
ביטוי לחלוקת משאבים על רקע אשם כלכלי, בבית המשפט לענייני משפחה 17
מבוא 17
תחימת גבולותיה של ההתנהגות העולה כדי אלימות כלכלית 19
המועד הקובע 20
היקפו וביטויו של שיקול הדעת השיפוטי 21
הפחתת המזונות מהנתח לו זכאית האישה 22
ביטוי לחלוקת משאבים על רקע אשם כלכלי, בבית הדין הרבני 24
סיכום ומסקנות 25
הדין הראוי 26
ביבליוגרפיה 27

מבוא

אנו מתבקשים לפרוס את היריעה בתחום הקניין הממוני וחלוקת הנכסים בין בני הזוג בעת פירוד חבילת הנישואין בהליך הגירושין. ישנם היבטים רחבים ואפורים שצריך לתת עליהם את הדעת כמו למשל: כיצד ואיך חלים חובות וזכויות בין בני הזוג, כיצד מבצעים חלוקה בין נכסי הבעל והאישה וזאת על מנת להכריע בעניין האחריות והבעלות בן בני הזוג לנכסים המשותפים ביניהם. בנוסף, כיצד נדון בנושא בני זוג שצברו ביניהם חובות או שאחד מבני הזוג יצר חוב. על מנת לעשות זאת, צריך לבחון את ציר החיוב מבחינת החוק ולערוך הבחנה בין בני זוג אשר התחתנו טרם 01.01.1974.
להבדיל מהסטטוס, שהוא קוגנטי, היחסים הרכושניים בין בני זוג הם דיספוזיטיביים. על אף שקיימת ברירת מחדל משפטית ליחסי הממון של בני זוג, כל זוג יכול לעצב לעצמו את המשטר הרכושני הרצוי לו. אופן יצירת הזוגיות משפיע ישירות על האופן בו מוסדרים יחסי הממון בין בני הזוג. עבור זוגות הרשומים כנשואים משנת 1974 (והחל מ-2009, גם אם נישאו בנישואין אזרחיים בחו"ל) – ברירת המחדל של יחסי הממון ביניהם מוסדרת על פי חוק יחסי ממון. עבור כל השאר (מי שנישא לפני 1974, ידועים בציבור, נישואים שאינם רשומים, וכו') – ברירת המחדל של יחסי הממון ביניהם מוסדרת באמצעות הסדר רכושי יציר הפסיקה, המכונה חזקת השיתוף. כאמור, אלו הן ברירות מחדל דיספוזיטיביות.
חוק יחסי ממון נכנס לתוקף ב-1.1.1974 והחליף את הלכת השיתוף שהסדירה את יחסי הממון בין בני זוג עד אז. על פי חוק זה, עד פקיעת הנישואין, כל צד צובר את רכושו באופן פרטי, בנפרד מבן-זוגו. כלומר, לפי סעיף 4 – "מה ששלי שלי ומה ששלך שלך". רק בשלב פירוק הקשר נעשית "ספירת מלאי" ומאזנים את החבויות והנכסים בין בני הזוג (זאת בניגוד לחזקת השיתוף שמייצרת שיתוף מידי אוטומטי ברכוש). עד לשנת 74 חל על בני זוג נשואים ההסדר הרכושני שנקרא חזקת השיתוף. משמעותו היא כי כל רכוש שנצבר במהלך הנישואין מיד משותף בין הצדדים ("מה ששלי שלך ומה ששלך שלי"). החזקה מניחה שצדדים נשואים מתכוונים לשיתוף, אך אם מוכיחים שהכוונה הייתה אחרת אז החזקה ניתנת לביטול. אם לא עשו הסכם ממון החזקה תחול כמעט תמיד וקשה לסתור אותה.
כאשר על בני זוג שנישאו לפני תחולת חוק יחסי ממון חל מודל שיתוף מידי של ניהול משותף של נכסי בני הזוג כבר במהלך הנישואין. לעומת בני זוג שהתחתנו לאחר תחולת חוק יחסי ממון קיים הסדר איזון משאבים, שמשמעותו ישנו דחיית מימוש השיתוף לעת הפירוד בין בני הזוג. הסדר זה נקבע ובא לידי שינוי בעקבות המסקנה שהמחוקק הגיע אליה, שיש לשמר את חירותו של כל אחד מבני הזוג להשתמש ברכוש הרשום על שמו על פי שיקול דעתו, בנוסף בסדר זה יש ביטחון לחיי המסחר וודאות הקניין. למרות המעלות הבולטות של הסדר איזון המשאבים על פי הלכת השיתוף עדיין ישנם חורים בהלכת השיתוף, לאור התנגשות עם החוק הדתי במדינת ישראל שמחויב ע"פ דין תורה ושכל ענייניו נדונים בבית הדין הרבני על פי כללי ההלכה היהודית.
בית המשפט נגס חלק גדול מהחלטותיו של בית הדין הרבני בפסיקותיו. כאשר נדון בבית המשפט בעניין חלוקת הנכסים או הכספים של בני הזוג העומדים להתגרש צריכים להעמיד לבית המשפט מצג משפטי בעת כריכת התביעה ולהסביר את המצב של בני הזוג מאחר ואין דין אחד זהה לדין השני ולכן לא ניתן להקיש מפסיקה זו לחברתה בהעדר נתונים אישיים ובהסכמים בין בני הזוג. כאמור בני זוג שנישאו ערב החתונה ובאמתחתו של כל אחד מבני הזוג נכס שקיבל ירושה מאת הוריו או זכייה כל שהיא שאינה קשורה לחיי בין הזוג אליו הולך להינשא, נכסים אלו נקראים נכנסים חיצוניים כאמור בסעיף 5(א)(1) לחוק. חוק זה נועד לומר שבעת כריתת הנישואין אין בכדי לפגוע בקניינם של בני הזוג להקנות להם זכויות בנכס של בן הזוג או להטיל אחריות בחובות של בן הזוג.
במסגרת העבודה, אסקור ואדון בזכויות האישה הניתנות לה מאת הבעל ומהן זכויות הבעל מאת האישה? הזכויות המוקנות לאישה בעת הנישואין הן בהיבט האישי והן בהיבט הכלכלי, ישנם זכויות כלכליות להם זכאית כל ימי חייה מבעלה בחייו, דהיינו כל זמן שהנישואין פעילים וקיימים ואינם הגיעו לקיצם. ואלו הזכויות בראשי פרקים להם זכאית האישה. מזונות, כסות ומדור, רפוי, פדיונה משבי. אסקור מקורות הלכתיים תורניים לצד הפסיקה העכשווית העוסקים במחויבות בני הזוג האחד לשני. בהמשך נדון על פקיעת הזכאויות להן זכאית האישה מאת הבעל במצבים שונים שהינם ושאינם בהסכמת הצדדים בעניין האשמת בגידה של בן הזוג האחר או התעמרות כלכלית במשפחה המהווה עילה לשימוש בסעיף 8 לחוק יחסי הממון.