לימודי הליבה בחינוך החרדי: אפשרויות לגישור המחלוקת בין העמדה הליברלית לבין עמדות חרדיות
עבודת סמינריון
תוכן העניינים
מבוא 3
ייחודיות העבודה 4
מבנה העבודה 6
רקע תיאורטי 7
לימודי ליבה 7
לימודי הליבה במוסדות החינוך החרדיים 9
העמדה הליברלית 13
לימודי הליבה: האיזון בין הפרט, המשפחה והקהילה, והמדינה 13
הישיבה הקטנה מנקודת המבט הליברלית 16
הישיבות הקטנות והתרחבותה של "חברת הלומדים" 17
סיכום 21
עמדות חרדיות לגבי לימודי ליבה 23
העמדה החרדית השמרנית: ושיננתם לבניך 23
קולות התומכים בלימודי ליבה מקרב האוכלוסיה החרדית 26
תורה עם דרך ארץ? עיון בשאלה ההלכתית 28
מסקנות והמלצות 32
חשיבותה של ההסכמה 32
שימורה של חברת הלומדים לצד הגדלת לימודי החול בישיבות הקטנות 33
לימודי ליבה וערכי ליבה 34
לימודי הליבה בחינוך היסודי 35
הכנת צעירים חרדים לאקדמיה לאקדמיה 35
סיכום 36
מקורות 38
מבוא
מחקר זה עניינו המחלוקת החברתית והמשפטית סביב סוגיית לימודי הליבה בחינוך החרדי לבנים בישראל. מקום המדינה ועד לאחרונה לא הייתה סוגיה זו על סדר היום הציבורי, אך בשנים האחרונות השתנתה התמונה באופן דרמטי, והסוגיה נדונה בהרחבה בבתי המשפט, בכנסת, בתקשורת, ובדיון ציבורי ער ונרגש. יחד עם סוגיית גיוסם של בני הישיבות לצה"ל, סוגיה זו הפכה לאחת משתי סלעי המחלוקת הרגישות והנפיצות ביותר שבין החברה החרדית לציבור הכללי.
מצידה של החברה החרדית, מסומנת סוגיה זו כ"ייהרג ובל יעבור", והתעוררותה של הדרישה ללמד לימודי ליבה בישיבות משובצת, בתפיסת ההיסטוריה החרדית, כחוליה נוספת בשרשרת מאבקיה ההיסטוריים וההירואים של הקהילה לשמר את אורחות חייה ואמונותיה כנגד גלי החילון העולים ומאיימים. בהקשר זה מוזכרת תדיר ישיבת וולוז'ין המיתולוגית, פאר הישיבות הליטאיות, שבסוף המאה התשע-עשרה העדיפה, כך מספרים, לסגור שעריה ובלבד שלא תיאלץ ללמד את חניכיה רוסית ולימודי חול. מידת הדיוק ההיסטורי שבתיאור זה חשובה הרבה פחות ממעמדו הסמלי של אירוע מיתולוגי זה בדמיון הקולקטיבי של הקהילה החרדית, ובכוחו להלהיט רוחות ולשלהב את הציבור. עצם העיסוק הציבורי בסוגיית החינוך החרדי מעורר תחושות איום וחרדה, שכן הוא נוגע בליבת מאפייני הזהות העצמית של החברה החרדית: "חברת הלומדים" ומעמדם של לימודי הקודש, האוטונומיה החינוכית הקהילתית וסמכותם של הרבנים וגדולי התורה, וחשיבות המסורת, ההמשכיות ההיסטורית, וההתגוננות בפני העולם המודרני החילוני.
מצידו של הציבור הכללי הרגשות עזים לא פחות. כל עוד מדובר היה בקבוצת מיעוט שולית, יכול היה הציבור הכללי להתעלם מהשאלה. אך בראותו את מגמות התחזקותה – הדמוגרפית, החברתית והפוליטית – של החברה החרדית, ואת התערותה והשתלבותה הגוברים והולכים בשוק התעסוקה, במרחב הציבורי, ובפוליטיקה, עולים בקרב הציבור חששות ופחדים: האם חינוך על טהרת לימודי הקודש בלבד די בו כדי להכשיר את הצעירים החרדים לחיים פעילים בחברה? האם יש בו כדי להנחיל להם את ערכי הדמוקרטיה והסובלנות ההדדית? או שמא יש חשש להיווצרותו של ציבור גדל והולך של בוגרים נטולי הכלים, הכישורים, והערכים הנחוצים לאזרחות מועילה, שיפלו למעמסה על קופת הציבור, וישחקו את מאפייניה הדמוקרטיים של החברה? העובדה שמערכת החינוך החרדית נסמכת על מימון ציבורי נרחב מחדדת ומחריפה את השאלה עוד יותר: האם אין זה מן הראוי, תמורת המימון הציבורי, לדרוש שיקוים, במוסדות החינוך הנתמכים על-ידי המדינה, ולו מינימום בסיסי של לימודי מדעים, אנגלית, ואזרחות?
הדיון הציבורי בשאלת לימודי הליבה מתקיים בפורומים שונים, אך כהרגלה של החברה הישראלית בעשורים האחרונים, גם מחלוקת זו, כמחלוקות ציבוריות וחברתיות אחרות המפלגות את החברה, התגלגלה אל פתחה של מערכת המשפט. כפי שיתואר בהמשך, מה שהניע את התהליך היו עתירות שהוגשו לבית המשפט העליון, ובו נדרש משרד החינוך לאכוף את קיומה של תכנית לימודי הליבה בכל מוסדות החינוך החרדי לבנים, הן ברמת החינוך היסודי והן בחטיבה הגבוהה. לאחר גלגולים שונים, העתירות התקבלו. אלא שאז נחלצה הכנסת לפעולה, וחוקקה, בשנת 2008, את חוק מוסדות חינוך תרבותיים ייחודיים, הפוטר את מוסדות החינוך העל-יסודיים לבנים (הישיבות הקטנות) מחובת לימודי הליבה…..
