מבוא להיסטוריה של המזרח התיכון בעת החדשה – סיכום יחידה 5: התנזימאת

יחידה 5: התנזימאת

תוכן עניינים

5.1 מבוא: האימפריה בהנהגת אנשי התנזימאת 1
5.2 מוסטפא רשיד פאשא: ראשית התיקונים וההתנגדות להם 2
5.3 מלחמת קרים 3
5.4 השלב השני של התנזימאת, 1871-1856 3
צו הרפורמות ומניעיו 3
התיקונים בין ההצהרות למציאות 4
5.5 התנזימאת ברחבי האימפריה 4
המחוזות האירופיים וצמיחת הלאומיות 5
סוריה רבתי בין מרכוז למרי 5
עיראק וחצי האי ערב 6
5.6 סוף עידן התנזימאת 7

5.1 מבוא: האימפריה בהנהגת אנשי התנזימאת

תקופת התנזימאת התנהלה תחת שני בניו של מחמוד השני: עבד אל־מג'יד, ששלט בשנים 1861-1839, ואחיו עבד אל־עזיז, ששלט בשנים 1876-1861. עם זאת נקראה התקופה על שמותיהם של מעוזריהם, אנשי מנהל ודיפלומטיה שצמחו כיצירי מפעלו של מחמוד השני, ובהם מוסטפא רשיד פאשא, עאלי פאשא, פואד פאשא ומדחת פאשא. לאחר מפלת נציבין חדלה האימפריה לסמוך על צבאה, ומנהיגיה החדשים הבינו שקיומה תלוי מעתה בנכונותה של בריטניה להגן עליה, ומכאן משאת נפשם לצרף את האימפריה אל הקונצרט של אירופה. בה בעת ביקשו לכונן שלטון ריכוזי סביב אסתנבול, ואת הפרדוקס שבין נאורות ובין ריכוזיות פתר ערך היסוד שהגשימו, מרכזיות החוק ושוויון הכול בפניו.

5.2 מוסטפא רשיד פאשא: ראשית התיקונים וההתנגדות להם

האדריכל הראשון של התקופה היה מוסטפא רשיד פאשא, ששימש שגריר בפריז ובלונדון. ארבעה חודשים לאחר עלייתו לכס חתם עבד אל־מג'יד על המסמך שחיבר, הח'ט־י שריף של גולח'אנה, הצו הנאצל של ארמון הוורדים, שפורסם בשלושה בנובמבר 1839. הצו הכריז על ביטחון הנפש, הכבוד והרכוש, על מיסוי מסודר ועל ביטול חכירת המסים, האלתזאם, על גיוס מוסדר, על משכורת לפקידים כדי למגר את השוחד, ועל שוויון כל הנתינים בפני החוק. ההכרזה על חוקים חדשים, קואנין ג'דידה, לא הייתה חידוש כשלעצמה, אך ביטוי השוויוניות בצו מלכותי היה פריצת דרך.
עד שהודח סופית ממשרת הווזיר הגדול בשנת 1852 הוביל מוסטפא רשיד תיקונים לפי דגם צרפתי: המועצה לתקנות משפטיות קיבלה סמכויות חקיקה, פורסם ספר דיני עונשין, ובשנת 1847 הוקם משרד לחינוך.
תמיכת הסולטאנים ברפורמות הייתה מן השפה ולחוץ, משום שמשמעותן הייתה העברת כוח מן הארמון אל הווזיר הגדול שב"שער העליון". המתנגדים נחלקו לשלוש קבוצות: יושבי הארמון ומשרתיו, הזוטרים שבעולמא, וקציני מטה הצבא בראשות הסרעסכר מחמד ח'וסרו פאשא, שהתנגד לריכוז הכוח בידי מוסטפא רשיד ולא לרפורמות עצמן. גם לשגרירויות הזרות היה תפקיד: הרוסים והאוסטרים תמכו בארמון ובצבא, הצרפתים והבריטים בשער העליון. חוסר היציבות היה חריף, ובשנים 1876-1839 הוחלפו הווזירים הגדולים 39 פעמים. מוסטפא רשיד כיהן במשרתו גם ביום מותו בינואר 1858, אך הכוח כבר עבר לבני חסותו עאלי ופואד.

סיכום פרק 5 מתוך הספר:

ארליך, ח. ומוסטפא, כ. (2018). יחידה 5: התנזימאת. בתוך מבוא להיסטוריה של המזרח התיכון בעת החדשה, ספר א (עמ' 143-190). האוניברסיטה הפתוחה: רעננה.