על השימושים השונים בהון: תרגום של הפרק החמישי בספר השני של "עושר העמים" מאת אדם סמית

על השימושים השונים בהון

אף שכל סוגי ההון מיועדים אך ורק לקיומה של עבודה יצרנית, כמות העבודה שהונים שווים בגודלם מסוגלים להניע משתנה מאוד לפי אופני השימוש השונים בהם, וכך גם הערך שאותו שימוש מוסיף לתוצר השנתי של הקרקע והעבודה במדינה.

אפשר להשקיע הון בארבע דרכים שונות: ראשית, בהשגת התוצרת הגולמית הדרושה מדי שנה לשימושה ולצריכתה של החברה; שנית, בעיבוד התוצרת הגולמית הזאת ובהכנתה לשימוש ולצריכה מיידיים; שלישית, בהעברת התוצרת, הגולמית או המעובדת, מן המקומות שבהם היא מצויה בשפע אל אלה שבהם היא נחוצה; ולבסוף, בפיצול מנות מסוימות מכל אחת מהן לחבילות קטנות המתאימות לצרכיהם המזדמנים של הזקוקים להן. בדרך הראשונה מושקע הונם של כל העוסקים בהשבחתן או בעיבודן של קרקעות, מכרות או מקומות דיג; בשנייה, הונם של כל בעלי המלאכה; בשלישית, הונם של כל סוחרי הסיטונות; וברביעית, הונם של כל הקמעונאים. קשה להעלות על הדעת שימוש בהון שאי אפשר לשייכו לאחת מארבע הדרכים האלה.

כל אחת מארבע דרכי ההשקעה של הון חיונית בהכרח, אם לקיומן או להתרחבותן של שלוש האחרות, ואם לנוחותה הכללית של החברה.

אלמלא הושקע הון בהספקת תוצרת גולמית במידה מספקת של שפע, לא היו יכולים להתקיים לא תעשייה ולא מסחר מכל סוג שהוא.

אלמלא הושקע הון בעיבוד אותו חלק של התוצרת הגולמית הדורש הכנה רבה בטרם יוכל לשמש לשימוש ולצריכה, אותו חלק לא היה מיוצר כלל, שכן לא היה לו כל ביקוש; ואילו היה נוצר מאליו, לא היה לו כל ערך חליפין ולא היה מוסיף דבר לעושרה של החברה.

אלמלא הושקע הון בהעברת התוצרת, הגולמית או המעובדת, מן המקומות שבהם היא מצויה בשפע אל אלה שבהם היא נחוצה, לא היה מיוצר מכל אחת מהן יותר מן הדרוש לצריכת הסביבה הקרובה. הונו של הסוחר מחליף את עודף התוצרת של מקום אחד בעודף של מקום אחר, ובכך הוא מעודד את החריצות בשני המקומות ומרבה את ההנאות בשניהם.

אלמלא הושקע הון בפירוק מנות מסוימות של התוצרת, הגולמית או המעובדת, ובחלוקתן לחבילות קטנות המתאימות לצרכיהם המזדמנים של הזקוקים להן, היה כל אדם נאלץ לקנות מן הסחורה הדרושה לו כמות גדולה יותר מזו שנסיבותיו המיידיות מחייבות. אילו לא היה קיים מקצוע כמו הקצבות, למשל, היה כל אדם נאלץ לקנות בבת אחת שור שלם או כבשה שלמה. הדבר היה מטריד בדרך כלל את העשירים, ואת העניים הרבה יותר. אילו נאלץ פועל עני לקנות בבת אחת מזונות לחודש או לחצי שנה, היה נאלץ להעביר חלק גדול מן ההון שהוא מפעיל בכלי מלאכתו או בריהוט חנותו, הון המניב לו הכנסה, אל אותו חלק ממלאי ההון שלו השמור לצריכה מיידית ואינו מניב לו הכנסה כלל. אין דבר נוח יותר לאדם כזה מן היכולת לקנות את מחייתו יום יום, ואף שעה שעה, לפי צרכיו. כך הוא יכול להפעיל כמעט את כל מלאי ההון שלו כהון. כך הוא יכול לספק עבודה בשווי גדול יותר, והרווח שהוא מפיק מכך מפצה בהרבה על תוספת המחיר שכופה על הסחורות רווחו של הקמעונאי. דעותיהם הקדומות של כמה סופרים מדיניים נגד חנוונים ובעלי מלאכה חסרות כל יסוד. לא זו בלבד שאין צורך להטיל עליהם מס או להגביל את מספרם, אלא שמספרם לעולם לא יגדל עד כדי לפגוע בציבור, אף שאפשר שיגדל עד כדי לפגוע אלה באלה. כמות סחורות המכולת שאפשר למכור בעיר מסוימת, למשל, מוגבלת לפי הביקוש של אותה עיר וסביבתה. לפיכך ההון שאפשר להשקיע במסחר המכולת אינו יכול לעלות על הסכום המספיק לקניית הכמות הזאת. אם הון זה מתחלק בין שני חנוונים שונים, התחרות ביניהם תביא את שניהם למכור בזול יותר מכפי שהיה קורה לו היה כולו בידי אחד בלבד; ואילו התחלק בין עשרים, התחרות הייתה גדולה עוד יותר, והסיכוי שיתאגדו יחד כדי להעלות את המחיר קטן עוד יותר. ייתכן שהתחרות ביניהם תמוטט כמה מהם, אבל הדאגה לכך היא עניינם של הנוגעים בדבר, ואפשר בהחלט לסמוך על שיקול דעתם. התחרות לעולם אינה יכולה לפגוע לא בצרכן ולא ביצרן; להפך, היא מוכרחה לגרום לקמעונאים גם למכור בזול יותר וגם לקנות ביוקר יותר מכפי שהיו עושים לו היה כל הענף מונופול בידי אדם אחד או שניים. ייתכן שאחדים מהם יפתו לעתים לקוח חלש לקנות מה שאין לו בו צורך. אולם רעה זו פחותה מכדי שתזכה לתשומת לבו של הציבור, וגם הגבלת מספרם לא בהכרח הייתה מונעת אותה. לא ריבוי בתי המרזח, אם ניקח את הדוגמה החשודה מכול, הוא שגורם לנטייה הכללית לשכרות בקרב פשוטי העם; אלא אותה נטייה עצמה, הנובעת מסיבות אחרות, היא שמספקת בהכרח תעסוקה לבתי מרזח רבים.

האנשים שהונם מושקע באחת מארבע הדרכים האלה הם עצמם עובדים יצרניים. עבודתם, כשהיא מכוונת כראוי, מתקבעת ומתממשת בחפץ או בסחורה הסחירה שעליה הושקעה, ובדרך כלל מוסיפה למחירו לפחות את ערך מחייתם וצריכתם שלהם. רווחי החוכר, בעל המלאכה, הסוחר והקמעונאי נגזרים כולם ממחיר הסחורות שהשניים הראשונים מייצרים והשניים האחרונים קונים ומוכרים. ואולם הונים שווים בגודלם, המושקעים בכל אחת מארבע הדרכים השונות האלה, יניעו במישרין כמויות שונות מאוד של עבודה יצרנית, ויגדילו בשיעורים שונים מאוד את ערך התוצר השנתי של הקרקע והעבודה בחברה שאליה הם שייכים.

הונו של הקמעונאי מחזיר, בתוספת רווחיו, את הונו של הסוחר שממנו הוא קונה את סחורתו, ובכך מאפשר לו להמשיך בעסקיו. הקמעונאי עצמו הוא העובד היצרני היחיד שהון זה מעסיק במישרין. ברווחו גלום כל הערך …..

תרגום של הפרק:

Smith, A. (2007). Of the Different Employment of Capitals. In: An Inquiry into the Nature and Causes of the Wealth of Nations (pp. 281-293). Lausanne: MetaLibri. (Original work published 1776)