"פמיניזמים" ומגדר, סיכום של פרק 6 בספר סוגיות מפתח בתאוריית המדיה

פרק ‎6‎: "פמיניזמים" ומגדר

פמיניזמים, גלי הפמיניזם והזרם הרדיקלי

תאוריות התקשורת הפמיניסטיות נבדלות מאחרות בהתמקדותן במגדר (‎gender‎) כמנגנון המבנה עולמות חומריים וסמליים ואת האופנים שבהם אנו חווים אותם (‎van‎ ‎Zoonen‎, ‎1991‎). לשון הרבים "פמיניזמים" מציינת ריבוי נקודות השקפה: ליברלית, סוציאליסטית, רדיקלית, שחורה ופוסטמודרנית. את ההיסטוריה שלהן נהוג לחלק לשלושה גלים: גל הסופרז'יסטיות שנאבק על זכות ההצבעה, הגל השני של שנות ה-‎60‎ שעסק פחות בכוח כשלעצמו ויותר בכוח הייצוג, ובעקבותיו הפוסט-פמיניזם והגל השלישי. קול החלוץ של הגל השני היה ספרה של בטי פרידן (‎Betty‎ ‎Friedan‎), המיסטיקה הנשית (‎1963‎), שתיאר כיצד הפכה "עקרת הבית מהפרברים" למיתוס שהנציחו אמצעי התקשורת.

הצורה המיליטנטית ביותר של הגל השני היא הפמיניזם הרדיקלי, שבהקשר התקשורתי התמקד במאבק בפורנוגרפיה ובסטריאוטיפיזציה של תפקידי מין. אנדריאה דבורקין (‎Andrea‎ ‎Dworkin‎) וקתרין מקינון (‎Catherine‎ ‎MacKinnon‎) טענו שהפורנוגרפיה מפרה את זכויות האזרח של נשים ומחברתת גברים לאלימות מינית, ונאבקו בלא הצלחה להחיל עליה צנזורה חוקתית. גיי טוכמן (‎Gaye‎ ‎Tuchman‎) הוסיפה שנשים נתונות ל"השמדה סמלית" בשל תת-ייצוג וסטריאוטיפיזציה בטלוויזיה, הפועלת כסוכן חברות. לאפי מבקר את שתי העמדות על שאימצו דגם ביהביוריסטי של "מזרק" השפעות, ומזכיר את שאלתה של ליזבט ואן זונן מדוע לבודד את הפורנוגרפיה מן המסורת הרחבה של ייצוג נשים כאובייקטים. אירונית, דווקא זרם זה מזין את הסטריאוטיפ התקשורתי של הפמיניסטית כסוטה המאיימת על הסדר החברתי.

סיכום של הפרק:

לאפי, ד. (2011). "פמיניזמים" ומגדר. בתוך: סוגיות מפתח בתאוריית המדיה (עמ' 118-141). רעננה: האוניברסיטה הפתוחה.