תגובות של סטודנטיות, מורות מאמנות ומדריכות פדגוגיות לטעויות במסגרת הדרכת מורים

תגובות של סטודנטיות, מורות מאמנות ומדריכות פדגוגיות לטעויות במסגרת הדרכת מורים

תוכן עניינים
1. מבוא 3
2. סקירת ספרות 4
2.1. טעויות 4
2.2. הדרכה פדגוגית 10
2.3. תיאוריית המיצוב (Positioning Theory) 17
2.4. תיאוריית הייחוס (Attribution Theory) 20
2.5. השערות המחקר 20
3. שיטת המחקר 21
3.1. המדגם 22
3.2. הכלים 23
3.3. מהלך המחקר 24
3.4. עיבוד הנתונים 25
3.5. היבטים אתיים 25
4. ממצאים 25
4.1. ממצאים כמותיים 26
4.2. כיצד ניתנת הדרכה על טעויות? 31
4.3. כיצד המורה המאמנת מגיבה לטעויות? 39
4.4. כיצד הסטודנטית מגיבה לטעויות? 43
4.5. יחסים ויחסיות 48
4.6. סיכום הממצאים 49
5. דיון ומסקנות 51
5.1. טעויות 51
5.2. טעויות בתוך התרבות הארגונית- מתן רצפטים 53
5.3. 'לא קרה שום דבר': על המיצוב במשולש ההדרכה 55
5.4. המלצות מעשיות 58
5.5. מגבלות המחקר 62
5.6. המלצות להמשך המחקר 62
5.7. סיכום ומסקנות 63
6. ביבליוגרפיה 64

1. מבוא
תגובות לטעויות עשויות להיות חלק משמעותי בלמידה, על ידי עידוד הלמידה מטעויות (Wong & lim, 2019). עם זאת, תגובות לא נכונות לטעויות עשויות דווקא לעכב את הלמידה, במקרים בהם התגובות נתפסות כשיפוטיות (Soncini et al., 2022).
משולש ההדרכה של פרחי הוראה כולל סטודנטית, מדריכה פדגוגית ומורה מאמנת. סטודנטיות להוראה עתידות להתמודד לא אחד עם טעויות בכיתה, ולהדרכה שהן מקבלות בעת הכשרתן עשויה להיות השפעה על אופן ההתמודדות שלהן עמן (Ellis, 2020). מסיבה זו ישנה חשיבות רבה לחקור את התגובות לטעויות במשולש ההדרכה. ראשית יש להגדיר את המושג טעות. במחקר ישנן הגדרות שונות למושג מורכב זה ולכן מוקדש פרק להגדרה. הטעות, על פי ההגדרה שמאמץ מחקר זה, מכילה שלושה מרכיבים: הראשון, כאשר הפעולה סטתה מהמטרה אותה היא נועדה להשיג; השני, שניתן היה מלכתחילה למנוע את התרחשות הסטייה אילו נעשתה פעולה אחרת; השלישי, כאשר ניתן משוב (שלילי) על עצם הטעות.
לאחר הדיון בהגדרת הטעות ניתן לברר אילו סוגי טעויות מתחרשים בשיעור. לאחר מיון סוגי הטעויות ניתן לאפיין את סוגי התגובות לטעויות. בעבודה זו לא נבדקות רק תגובות המדריכה והמורה המאמנת לטעויות, אלא נבדקות גם תגובות הסטודנטית עצמה, משום שגם להן יש חשיבות בתהליך הלמידה.
אספקט נוסף הנידון בעבודה הוא האם, ואם כן עד כמה ובאיזה אופן, משפיעים היחסים הבין-אישיים במשולש ההדרכה על התגובות לטעויות. בדיקה זו יוצרת, באמצעות התגובות לטעויות, צוהר למערכת היחסים המורכבת הנוצרת בתוך משולש ההדרכה, וכן מאפשרת לנו לחקור את התרומה או ההפרעה שלה לתהליך הלמידה.
תחום המחקר, אפוא, רחב: נבדקים גם סוגי הטעויות, וגם סוגי התגובות לטעויות בקרב שלוש השותפות למשולש ההדרכה. נבדקים הקשרים בין סוגי הטעויות לסוגי התגובות, אך גם הקשרים בין היחסים לסוגי התגובות. בנוסף, מתוארות הדעות השונות (של המדריכה ושל הסטודנטית) לגבי סוגי התגובות התורמים ביותר ללמידה ולגבי אלו המעכבים אותה. כל זאת, במטרה כפולה: להגיע להבנה תיאורטית של השפעת היחסים על התגובות לטעויות, ולהגיע להמלצות יישומיות שיביאו לשיפור איכות ההדרכה.
בנושא היחסים, המחקר מתבסס על שתי תיאוריות מתחום הפסיכולוגיה החברתית: תיאוריית המיצוב ותיאוריית הייחוס. המחקר משתמש בשיטות מחקר אתנוגראפיות ומתבסס בעיקר על ניתוח תוכן איכותי, החוקר לעומק את מהות החוויה של המשתתפים השונים (Moustakas, 1994) ובהבנת משמעות המאורעות בעיניהם. בניתוח תוכן כמותי נעשה שימוש בכדי לברר אילו סוגי תגובות שכיחים יותר וכן לגבי ניתוח סוגי הטעויות (קרניאלי, 2008).
שאלות המחקר הן: אילו סוגי טעויות מתרחשות בשיעור ובאיזו שכיחות? אילו סוגי תקלות מתרחשות בשיעור ובאיזו שכיחות? כיצד הסטודנטיות מגיבות לטעויות בעת התרחשותן? כיצד המורות המאמנות מגיבות לטעויות בעת התרחשותן? כיצד ניתנת הדרכה על טעויות?
מחקר זה הוא המחקר הראשון בתחום התגובות לטעויות בהדרכה. מחקרים קודמים עסקו בדרכים למניעת טעויות בתחום הטיס והרפואה, או בתגובות לטעויות של ילדי גן ותלמידי בית-ספר. כמחקר ראשוני בתחום התגובות לטעויות בהדרכה לממצאים עשויים להיות היבטים תיאורטיים (כגון התבוננות בתופעת ההתנגדות) וגם היבטים יישומיים: לכוון את המדריכה להיות רגישה לצורכי הסטודנטית ולהקנות לה כלים כיצד לסייע לה לפתוח נושאים. הממצאים גם עשויים להקנות לסטודנטית כלים מועילים להכיר את עצמה כמורה וכאדם, ולסייע לה להתמודד באופן ישיר עם בעיותיה. אך מעבר לכך חשיבותו של המחקר הנוכחי חורגת מתחום הכשרת המורים והיא תוכל להאיר את הדינאמיקה במפגשי הדרכה גם בדיסציפלינות אחרות.