דיכאון בקרב ניצולי שואה

פרויקט בנושא:

דיכאון בקרב ניצולי שואה

תוכן עניינים

מבוא 2
השערת ושאלת המחקר 3
מתודולוגיה ומערך המחקר 4
מערך המחקר 4
ממצאים-ניתוח סטטיסטי 6
שכיחויות יחסיות 6
חישוב מבחן t למדגמים בלתי תלויים 7
השפעה על מצב נפשי בעקבות המלחת ״חרבות ברזל״ 8
דיון 10
המלצות למחקרי המשך 13
מקורות 15

מבוא

דיכאון בגיל המבוגר מהווה בעיה נפשית וחברתית משמעותית המשפיעה על איכות החיים, התפקוד היומיומי והבריאות הכללית של אנשים מבוגרים. תהליך ההזדקנות מלווה לעיתים באובדנים, ירידה בתפקוד הגופני, מחלות כרוניות ובדידות, גורמים המגבירים את הסיכון להתפתחות דיכאון. בקרב אוכלוסיות שחוו טראומות קשות בעבר, ובעיקר טראומות קיצוניות ומתמשכות, הסיכון לפגיעה נפשית עשוי להיות גבוה אף יותר. ניצולי השואה מהווים קבוצה ייחודית של אנשים שנחשפו לטראומה קיצונית בילדותם או בנעוריהם, וחוו אובדן, אלימות, רעב, סכנת חיים מתמשכת והפרדה מבני משפחה. חוויות אלו עשויות להשפיע לאורך החיים כולו ואף להתבטא מחדש בגיל המבוגר, כאשר משאבי ההתמודדות נחלשים וזיכרונות טראומטיים עשויים לשוב ולהופיע (Shmotkin et al., 2011).
הספרות המחקרית מציגה ממצאים מורכבים באשר למצבם הנפשי של ניצולי שואה בגיל המבוגר. חלק מן המחקרים מצביעים על שיעורים גבוהים יותר של תסמיני דיכאון בקרב ניצולים בהשוואה לבני גילם שלא חוו את השואה, ככל הנראה בשל ההשפעה המתמשכת של הטראומה על ויסות רגשי ועל פגיעות פסיכולוגית (Kuch & Cox, 1992). עם זאת, מחקרים אחרים מצאו כי לא קיימים הבדלים עקביים ברמות הדיכאון, והציעו כי מנגנוני התמודדות וחוסן שהתפתחו במהלך החיים עשויים להגן מפני דיכאון בגיל המבוגר (Barel et al., 2010). בנוסף, נמצא כי גורמים כגון תמיכה חברתית, משמעות החיים וסיפור חיים מגובש עשויים להפחית את הסיכון לפגיעה נפשית גם לאחר טראומה קשה (Fossion et al., 2015). לנוכח ממצאים סותרים אלו, עולה הצורך להמשיך ולבחון את הקשר בין טראומת השואה לבין דיכאון בגיל המבוגר, ובפרט את אופן ההתמודדות עם מצבי דיכאון בקרב ניצולים לעומת זקנים שלא חוו טראומה דומה.
מטרת העבודה היא לבחון האם קיים הבדל בהתמודדות עם מצבי דיכאון בין זקנים ניצולי שואה שנחשפו לטראומה בעבר לבין זקנים ללא עבר טראומטי. שאלת המחקר היא: האם קיים הבדל בהתמודדות עם מצבי דיכאון בין זקנים ניצולי שואה שנחשפו לטראומה בעבר ובין זקנים ללא עבר טראומטי. על מנת לענות על שאלה זו נערך מחקר כמותני מתאמי המבוסס על שאלונים שהועברו לזקנים בני שבעים ומעלה, חלקם ניצולי שואה וחלקם אינם ניצולים. הנתונים שנאספו נותחו באמצעות השוואה בין רמות הדיכאון של שתי הקבוצות ובאמצעות חישובים סטטיסטיים, במטרה לבחון האם קיים הבדל מובהק ביניהן.