דמויות מופת בראי הספרות: יצחק רבין ומורשתו ב"שיר לשלום" וב"רבין מת"

נושא המחקר:

דמויות מופת בראי הספרות: יצחק רבין ומורשתו ב"שיר לשלום" וב"רבין מת"

המסלול הבין מסלולי א'-יב' על יסודי, ז'-י' בהתמחות חינוך מיוחד וספרות עברית כללית

עבודה במסגרת הקורס
"אומרים שהיה פה שמח לפני שנולדתי": ייצוגים של ארץ ישראל, אז ועכשיו

תמוז תשפ"ד
יולי 2024

תוכן עניינים

מבוא 3
ניתוח היצירות 6
"רבין מת"- אתגר קרת 6
תקציר העלילה 6
אפיון הדמות הראשית והתפתחותה 7
אפיון דמות משנה והאופן בו היא 'מאירה את הדמות הראשית' 8
אלמנטים רטוריים/אומנותיים מרכזיים ותרומתם להעלאת ובניית המשמעות ביצירה 11
תמה/נושא/רעיון/מסר מרכזי 13
ניתוח היצירה "שיר לשלום" – יענקלה רוטבליט 14
מבנה השיר 14
אמצעים אומנותיים 15
רעיונות מרכזיים והמסר של היצירה 16
השוואה בין היצירות 17
הרקע של המחבר 17
אמת היסטורית 17
הקול הנרטיבי המספר 19
ייצוג הדמויות 19
רעיונות מרכזיים ומסרים 20
שפה וסגנון 21
ביקורת 22
השפעה לטווח ארוך 22
סיכום ההשוואה 23
מסקנות 24
ביבליוגרפיה 26
נספחים 27
ניתוח פזמון : שיר לשלום/יעקב (יענק'לה) רוטבליט 28

מבוא

מחקר זה עוסק בהשוואת יצירות ספרותיות שנכתבו לפני ואחרי רצח יצחק רבין ויוחסו לרבין לאחר מותו. מטרת מחקר זה הייתה לבחון כיצד משתקפת דמותו של יצחק רבין ומורשתו ביצירות ספרותיות שנכתבו לפני ואחרי הירצחו, והאם השתנתה משמעותן של יצירות אלו בעקבות האירוע הטראגי.
דמויות מופת הן אבני יסוד בעיצוב זהותה של חברה. הן מגלמות ערכים, שאיפות, ואידיאלים שחברה מבקשת לאמץ ולהנחיל לדורות הבאים. בהיסטוריה של מדינת ישראל דמויות מופת רבות השפיעו על עיצוב החברה והתרבות הישראלית כשאחת הבולטות שבהן היא יצחק רבין. איש מופת פירושו איש דגול הראוי לשמש דוגמא לאחרים: איש פלאי (אבן-שושן 1993, 1265).
יצחק רבין היה איש מדינה שהשאיר את חותמו בהיסטוריה של מדינת ישראל והמזרח התיכון. כמנהיג וכאיש ציבור, הוא הוביל את המדינה בתקופות קשות והחלטיות. עשייתו, גישתו המיוחדת, מאמצו לביטחון הלאומי ומאבקו להשגת שלום עם השכנים הערביים עוררו מחלוקות ותהליכים מורכבים בחברה הישראלית .מותו הטראגי השפיע עמוקות על המדינה ועודנו נמצא בלב של מאות אלפי אנשים בארץ ובעולם כשהוא זכור כדמות מרכזית ומופת בהיסטוריה של מדינת ישראל.
יצחק רבין נולד בשנת 1922 להורים נחמיה ורוזה רבין, מחלוצי העלייה השלישית ופעילים ציוניים. בשנת 1923 המשפחה עברה לתל אביב, שם גדל רבין ונחשף לערכים ציוניים וסוציאליסטיים. רבין למד בבית הספר "בית החינוך לילדי עובדים" בת"א ובבית הספר החקלאי "כדורי" ובגבעת השלושה. רבין התנסה בפעילות "הנוער העובד" ו"ההגנה" ונחשף למשנה הסוציאליסטית. "בכדורי" הכיר את יגאל אלון שגייס אותו להגנה. רבין בלט בכישרונותיו הרבים. רבין המשיך בפלמ"ח וראה בו כלי להקמת כוח יהודי עצמאי ומונה לסגן מפקד הגדוד הראשון. בשנת 1963 מונה יצחק רבין לרמטכ"ל ה-16 של מדינת ישראל, והיה הרמטכ"ל בניצחון מלחמת ששת הימים.
בשנת 1968 מונה רבין לשגריר ישראל בארה"ב, לאחר 27 שנות שירות צבאי. בשנתו הראשונה למד את מנגנוני הממשל האמריקאי ופיתח קשרים עם התקשורת והקהילות היהודיות וטיפח יחסים מיוחדים בין ישראל לארה"ב.
ביוני 1974 רבין נבחר להיות ראש ממשלת ישראל, בכהונה זו עמד במשך שלוש שנים והוביל מדיניות שלטון רציפה של מפלגת העבודה. רבין ראה בשלום משימה הכרחית ופתח במשא ומתו עם מצריים על הסכם ביניים בתיווכו של המזכיר האמריקאי. ההסכם היה אחד מהישגיו הבולטים כראש ממשלה, עד שלבסוף נחתם באחד בספטמבר 1975. הסכם השלום המלא נחתם ארבע שנים לאחר מכן, על ידי ממשלת הליכוד בראשות מנחם בגין. בעקבות החתימה על הסכם הביניים הושג הסכם "הבנות" עם הממשל האמריקאי בו קיבלה ארה"ב על עצמה התחייבות מרחיקת לכת לביטחון ישראל וכלכלתה. בכל תקופת כהונתו נמשכה הצמיחה הכלכלית, נשמרה רשת הבטחון הסוציאלי והפערים בחברה הצטמצמו. הצלחות אלה זכו להערכת הציבור.
יצחק רבין נבחר בפעם השנייה לראשות הממשלה בשנת 1992. היא חידש שיחות שלום עם הפלסטינים והסורים ואימץ את הערוץ החשאי באוסלו. בשנת 1993, נחתם "הסכם אוסלו" שהניח יסודות להקמת ישות פלסטינית לצד ישראל. האירוע הזה היה אירוע שיא של תקווה אך מהצד השני החריף את המחלוקת הציבורית בישראל. בראש המחלוקת מי שהוביל את ההתנגדות להסכם היו המתנחלים. לאחר חתימת הסכם עזה-יריחו והכרה בפלסטינים כישות לאומית, בשלו התנאים להסכם שלום עם ירדן. וזאת בהמשך למגעים החשאים שהתקיימו במשך שנים, עם המלך חוסיין ומנהיגים ישראליים רבים כולל רבין. ב26 באוקטובר 1994 נחתם בערבה הסכם השלום שקבע סופית את הגבולות בין המדינות. הסכם השלום עם ירדן היווה נדבך חשוב ומשמעותי בקשר עם מדינות ערב מוסלמיות נוספות עד היום. אך לצד ההסכם, היו מתנגדים רבים בצד הפלסטיני שביצעו פיגועי התאבדות רבים אשר פגעו באזרחים חפים משפע במרכזי הערים הגדולות. כל זאת לא הפריע לרבין, הוא היה נחוש להמשיך בפועלו, ובספטמבר 1995, נחתם הסכם "אוסלו ב" שקבע לוחות זמנים ליישום ההסכם. מתנגדים הפגינו נגד ההסכם ונערכו לבלימתו, ארגנו הפגנות ועצרות נגד ההסכם ומכאן התחילה ההסתה בידי מפגינים קיצוניים להריגתו. מארגני תומכי תהליך השלום, החליט לארגן עצרת תמיכה נוכח המתקפה של המתנגדים להסכמים. עצרת בסיסמה "כן לשלום- לא לאלימות". העצרת התקיימה ב-4 בנובמבר 1995 בכיכר מלכי ישראל בתל אביב, ומשכה המונים שהביעו תמיכה בהסכמים ובמנהיגותו של רבין. בסיום העצרת, בדרכו למכוניתו, ירה רוצח יהודי שלושה כדורים בגבו של רבין ופצע אותו אנושות. רבין נפטר מפצעו בבית החולים עוד באותו הלילה. לאחר הרצח אזרחים רבים מכל גווני החברה הישראלית החלו לזרום לכיכר, כולם התכנסו להתאבל בכיכר, הדליקו נר, ציירו גרפיטי, שרו ומחו דמעה והפכו את הכיכר "לכיכר רבין". בסופו של אותו שבוע קיבלה עיריית תל אביב את ההחלטה הרשמית לכך. הרצח החריף את השסע בחברה הישראלית סביב שאלת השלום עם הפלשתינים, והיחס למתנחלים. תומכי השלום, האשימו את מתנגדי ההסכמים כמסיתים שהובילו לרצח, אל מול המתנגדים שטענו שהרצח לא היה קשור לעמדותיהם. (המוזיאון הישראלי מרכז יצחק רבין).
בעבודת מחקר זו, בחרתי לבצע השוואה בין יצירה שנכתבה לאחר מותו של יצחק רבין מול יצירה שנכתבה טרם מותו ויוחסה לרבין לאחר הרצח. ההשוואה נערכה בין הפזמון "שיר לשלום" שנכתב על ידי יענקל'קה רוטבליט אל מול הסיפור הקצר "רבין מת" מאת אתגר קרת. ההשוואה נערכה בין שתי היצירות הללו ממספר סיבות. ראשית על מנת לבחון כיצד דמותו של רבין מעוצבת בז'אנרים ספרותיים שונים ובכך לקבל תמונה רחבה יותר על השפעתו התרבותית. שנית לבחון יצירות שנכתבו בתקופות זמן שונות אך שתיהן מיוחסות לרבין. "שיר לשלום" נכתב לפני רצח רבין וקיבל משמעות חדשה לאחריו, בעוד "רבין מת" נכתב כתגובה ישירה לאירוע.