הגורמים המעצבים של זהות קולקטיבית בקרב אוהדי כדורגל: הפועל קטמון ירושלים כמקרה בוחן

שם ומספר הקורס: ספורט וחברה ‎10583‎
עבודה סמינריונית

הגורמים המעצבים של זהות קולקטיבית בקרב אוהדי כדורגל: הפועל קטמון ירושלים כמקרה בוחן

תוכן עניינים

מבוא 4
סקירת ספרות 6
זהות קולקטיבית בתרבות אוהדי הכדורגל: מסגרת מושגית 6
הגדרת הזהות הקולקטיבית ותאוריית הזהות החברתית 6
הכדורגל כמסגרת לגיבוש זהות לאומית ומקומית 6
שייכות ונאמנות בקהילות אוהדים 7
הכדורגל כשפה משותפת 7
אותנטיות כמנגנון לסימון גבולות בקהילת האוהדים 8
גורמים אישיים וחברתיים בגיבוש הזהות הקולקטיבית 9
טקסים ומסורות בתרבות אוהדי הכדורגל 11
תפקידם של טקסים ואמונות טפלות בבניית זהות האוהד 11
מסורות כמנגנון לטיפוח תחושת שייכות 13
השפעת הטקסים על עיצוב זהות משותפת 14
טקסים ומסורות בקרב אוהדי הכדורגל בישראל 15
אינטראקציות חברתיות ובניית קהילה 16
דינמיקה של אינטראקציות חברתיות בין אוהדים 16
פעילויות לבניית קהילה בקבוצות אוהדים 17
שיח מקוון כמנגנון לחיזוק הקהילה ולערעורה 18
השפעת הרשתות החברתיות על הזהות הקולקטיבית 19
מדיה, טכנולוגיה וזהות אוהדים 20
תפקיד המדיה בעיצוב תפיסות וזהות האוהדים 21
השפעת הטכנולוגיה על מעורבות האוהדים 22
פלטפורמות מדיה חברתית ותפקידן בקהילות האוהדים 22
הסיקור התקשורתי ועיצוב זהותם של אוהדים ערבים בישראל 24
ביצועי הקבוצה והשפעתם על זהות האוהדים 24
מקרי בוחן: קהילות אוהדים בעלות זהות קולקטיבית חזקה 25
שייכות ונאמנות: המקרה של הפועל קטמון ירושלים 25
זהות קולקטיבית בקרב אוהדי כדורגל ערבים בישראל 26
טקסים ומסורות ייחודיים בתרבות האוהדים הערבית 27
סיכום סקירת הספרות ושאלת המחקר 27
שיטה 29
שיטת המחקר 29
משתתפים 29
כלי המחקר 29
הליך המחקר 30
עיבוד הנתונים 31
ממצאים 32
התפלגות התשובות לשאלות הסקר 32
ניתוח הממצאים לפי גורמים 36
הגורמים התרבותיים והחברתיים 37
הגורמים הפוליטיים 38
הגורמים ההיסטוריים 38
הגורמים הכלכליים 38
הגורמים הרגשיים 39
סיכום הממצאים 39
דיון ומסקנות 40
דיון בשאלת המחקר 40
מסקנות והשלכות המחקר 41
מגבלות המחקר והצעות למחקר המשך 42
סיכום 43
רשימת מקורות 44

מבוא

אהדת כדורגל היא אחת התופעות החברתיות הנפוצות והמתמשכות בעולם המודרני. מדי שבוע מתכנסים מיליוני אנשים באצטדיונים, בבתי קפה ובמרחבים מקוונים כדי לצפות במשחק, לשיר יחד, להתווכח ולחוות רגעים של שמחה ואכזבה משותפות. עוצמתה של התופעה אינה נובעת מן המשחק עצמו בלבד, אלא מן החוויה הקהילתית שהוא מייצר: תחושת שייכות שחוצה הבדלים של גיל, מעמד, מוצא ומקום מגורים, ומחברת בין אנשים שאין ביניהם דבר מלבד אהדה לאותה קבוצה. עבודה זו עוסקת בתופעה הזו, ובשאלה כיצד מתגבשת ומשתמרת זהות קולקטיבית בקרב אוהדי כדורגל.
המושג זהות קולקטיבית מתאר את תחושת השייכות המשותפת של פרטים לקבוצה, ואת האופן שבו הם מגדירים את עצמם דרך ההשתייכות אליה. על פי תאוריית הזהות החברתית, אנשים נוטים לסווג את עצמם ואת זולתם לקטגוריות חברתיות, ולשאוב מן ההשתייכות לקבוצת הפנים תחושת ערך והערכה עצמית (‎Tajfel‎ & ‎Turner‎, ‎1979‎). מלוצ'י הרחיב את המושג והדגיש שאין מדובר בנתון קבוע אלא בתהליך מתמשך של הגדרה, משא ומתן ובנייה מחדש של גבולות הקבוצה (‎Melucci‎, ‎1995‎). בשדה הספורט תורגמו רעיונות אלו למושג ההזדהות עם הקבוצה, כלומר מידת הקשר הפסיכולוגי שחש האוהד כלפי מועדונו, שנמצא כמנבא מרכזי של התנהגות אוהדים ושל רווחתם הרגשית (‎Wann‎ & ‎Branscombe‎, ‎1993‎).
הכדורגל מספק לתהליכים אלו קרקע נוחה במיוחד. כלליו פשוטים ונהירים, הצפייה בו אינה מחייבת ידע מוקדם או השתייכות תרבותית מסוימת, והוא נגיש כמעט בכל מקום בעולם. מסיבה זו הוא נעשה מעין שפה משותפת, שאפשר לדבר בה מעבר לגבולות לאומיים ותרבותיים (בן פורת, ‎2010‎). בה בעת, דווקא משום שהוא נגיש לכול, הוא הפך לזירה שבה מובעות ומעוצבות זהויות מקומיות ולאומיות. בישראל נבחנה זיקה זו במחקרים רבים, שהראו כיצד המגרש משמש במה למאבקים על מקום, על הכרה ועל ייצוג (בן פורת, ‎2003‎א; שורק, ‎2006‎; טמיר, ‎2017‎).
המנגנונים שדרכם נבנית הזהות הקולקטיבית של האוהדים הם ברובם מנגנונים תרבותיים. שירה משותפת, הנפת דגלים, לבישת צבעי הקבוצה, מסעות למשחקי חוץ ואמונות טפלות שלפני המשחק אינם קישוט חיצוני לחוויה הספורטיבית אלא הלב שלה. דורקהיים תיאר טקסים קבוצתיים ככלי המייצר התלהבות משותפת שממנה נגזרת הסולידריות של הקבוצה, ובני זמננו הראו כי מסורות רבות הנתפסות כעתיקות הן למעשה מסורות שהומצאו ועוצבו בזמן קצר יחסית (‎Durkheim‎, ‎1912‎/‎1995‎; ‎Hobsbawm‎ & ‎Ranger‎, ‎1983‎). בהקשר הישראלי תוארו פרקטיקות אלו כמערכת שלמה של קודים המבחינה בין אוהד אותנטי לאוהד שאינו כזה, ומסמנת בכך את גבולות הקהילה (רפופורט, ‎2016‎; לונטל, דיק וכהן, ‎2023‎).
בעשורים האחרונים נוסף למרחב האצטדיון מרחב נוסף, דיגיטלי, שבו מתקיימת קהילת האוהדים באופן רציף. רשתות חברתיות, פורומים וקבוצות דיון מאפשרות לאוהדים לשמור על קשר גם בין משחק למשחק, לחלוק חוויות ולהביע נאמנות (‎Hirshon‎, ‎2020‎). המרחב הזה אינו רק מרחיב את הקהילה אלא גם משנה אותה: הוא מגביר את החשיפה, מאפשר לאוהדים של קבוצות זרות לקיים קהילה מקומית משלהם (לונטל ושמואל, ‎2021‎), אך גם מעצים שיח תוקפני ולעתים אלים כלפי היריב (לוי ודביר, ‎2019‎; בן-שלום, ‎2021‎).
חשיבותו של חקר הזהות הקולקטיבית בתרבות האוהדים חורגת מגבולות הסוציולוגיה של הספורט. קהילת אוהדים היא מקרה בוחן נוח לבחינת שאלות רחבות יותר: כיצד נבנית סולידריות בחברה שבה נחלשים מוסדות מאחדים מסורתיים, כיצד מסומנים גבולות בין אנחנו לבין הם, ומה תפקידם של טקסים ושל תקשורת בעיצוב תודעה משותפת. הכדורגל מאפשר לבחון שאלות אלו במרחב תחום, גלוי ומתועד היטב, ולכן הוא משמש זה עשורים עדשה לבחינת תהליכים חברתיים רחבים (‎Giulianotti‎, ‎2002‎; בן פורת, ‎2012‎).
עבודה זו מבקשת לבחון אילו גורמים מעצבים את הזהות הקולקטיבית של אוהדי כדורגל ומה משקלו היחסי של כל אחד מהם. לשם כך נבחנו שישה סוגי גורמים: תרבותיים, חברתיים, פוליטיים, היסטוריים, כלכליים ורגשיים. שאלת המחקר המרכזית היא כיצד משפיעים גורמים אלו על עיצוב הזהות הקולקטיבית של אוהדי קבוצת כדורגל, בדגש על אוהדי הפועל קטמון ירושלים. הבחירה בקבוצה זו כמקרה בוחן אינה מקרית: מדובר בקבוצה שהוקמה ביוזמת אוהדיה ומתנהלת בבעלותם, והמעורבות החברתית והקהילתית מהווה חלק מוצהר מזהותה, ולכן היא מאפשרת לבחון בבירור את הזיקה שבין אהדה ספורטיבית ובין ערכים חברתיים (רפופורט, ‎2016‎; פרץ, ‎2020‎).
העבודה בנויה מחמישה חלקים. תחילה מוצגת סקירת ספרות הבוחנת את המסגרת המושגית של הזהות הקולקטיבית, את מנגנוני השייכות והנאמנות בקהילות אוהדים, את מקומם של טקסים ומסורות, את תפקידן של אינטראקציות חברתיות ושל המדיה, ולבסוף שלושה מקרי בוחן מן השדה הישראלי. לאחר מכן מתואר פרק השיטה, ובו שיטת המחקר, המשתתפים, כלי המחקר וההליך. פרק הממצאים מציג את תוצאות הסקר שנערך בקרב שלושים אוהדים, ופרק הדיון והמסקנות בוחן את הממצאים לאור הספרות התיאורטית. העבודה נחתמת בסיכום המרכז את עיקרי הדברים.