הזכות להישכח בפלטפורמות טכנולוגיות גלובליות

המסלול האקדמי – המכללה למנהל
בית הספר למשפטים ע״ש חיים שטריקס

סמינר במשפט וטכנולוגיה

הזכות להישכח בפלטפורמות טכנולוגיות גלובליות

עבודה סמינריונית
2024

תוכן עניינים

מבוא 3
מטרת העבודה 4
מאפיינים של פלטפורמות טכנולוגיות גלובליות 6
פיתוח טכנולוגיות חדשות 6
דוגמאות מתרבות פופולרית 7
הגדרת הזכות להישכח והתפתחותה 9
הגדרה כללית של הזכות להישכח 9
הזכות להישכח במופעים ראשונים בפסיקה הישראלית 10
הזכות להישכח בפלטפורמות גלובליות 13
תקנות וחקיקה בישראל 14
חוק הגנת הפרטיות, התשמ״א-1981 14
חוק הגנת הפרטיות (תיקון מס' 13), התשפ"ד-2024 14
חוק המידע הפלילי ותקנת השבים, תשע"ט-2019 15
תקנות הגנת הפרטיות (אבטחת מידע), התשע״ז-2017 15
תקנות הגנת הפרטיות (הוראות לעניין מידע שהועבר לישראל מהאזור הכלכלי האירופי), התשפ"ג-2023 15
תקנות הגנת הפרטיות (העברת מידע אל מאגרי מידע מחוץ לגבולות המדינה), תשס״א-2001 16
תקנות הגנת הפרטיות (תנאי החזקת מידע ושמירתו וסדרי העברת מידע בין גופים ציבוריים), תשמ״ו-1986 16
מעמד הזכות להישכח בישראל – מסקנות 16
השוואה משפטית בין ישראל לבין הדין הבינלאומי 18
הזכות להישכח באיחוד האירופי 18
הזכות להישכח בקליפורניה 19
הזכות להישכח בישראל 20
אתגרים טכנולוגיים ומשפטיים 22
דרישות רגולטוריות שונות ברחבי העולם והשפעת מערכות החוק השונות על פלטפורמות גלובליות 22
מורכבויות טכנולוגיות ביישום הזכות להישכח בעידן הטכנולוגי 23
דרכי התמודדות עם הפערים בין ישראל לדין הבינלאומי 24
עדכון החקיקה הישראלית 24
יישום עקרונות ה-‎GDPR‎ בישראל 24
שיתוף פעולה בין-לאומי 24
התמודדות עם התנגדויות 26
התנגדות מצד גופים מסחריים 26
חשיבות דיאלוג פתוח בין מחוקקים לתעשייה 26
סיכום ומסקנות 27
סיכום עיקרי הממצאים 27
תחזיות עתידיות בתחום 28
ביבליוגרפיה 30

מבוא

בעידן הדיגיטלי הפך המידע האישי לאחד המשאבים היקרים ביותר, ובה בעת לאחד הנכסים החשופים והפגיעים ביותר של הפרט. עם התפתחותן של הטכנולוגיות הדיגיטליות והתרחבות האינטרנט, פלטפורמות כמו גוגל, פייסבוק ויוטיוב אוספות ומעבדות מידע אישי בהיקפים עצומים, ובכך מעוררות שאלות כבדות משקל בנוגע לזכויות הפרט. כאשר הרשת מתעדת הכל ואינה שוכחת דבר, מתקשים אנשים רבים להשתחרר מעברם.

הזכות להישכח מתייחסת ליכולתו של אדם לדרוש הסרת מידע אישי אודותיו מאתרי אינטרנט וממאגרים ציבוריים אחרים כאשר מידע זה אינו רלוונטי עוד או פוגע בפרטיותו. זכות זו התפתחה בעידן הדיגיטלי מתוך הצורך להגן על פרטיותם של אנשים בעולם שבו המידע האישי יכול להישאר זמין ונגיש למשך זמן רב.

הזכות להישכח כיום מנסה להתמודד עם הקשיים שמציבות הפלטפורמות הטכנולוגיות כשמטרתה העיקרית היא לצמצם את הפגיעה בזכויות הפרט ולהעניק לאנשים יותר שליטה על המידע שמתפרסם אודותם ברשת. הזכות מאפשרת לאדם לבקש מחיקת מידע אישי ונתונים שכבר אינם רלוונטיים או פוגעים בפרטיותו, זאת כל עוד אין סיבה לגיטימית לשמור את אותו מידע.

פסיקת בית הדין של האיחוד האירופי משנת 2014 בפרשת מריו קוסטחה נגד גוגל היוותה אבן דרך בהגדרת הזכות להישכח, וקבעה כי יש לאפשר לאנשים לדרוש את הסרת תוצאות החיפוש המכילות מידע אישי עליהם בתנאים מסוימים. למרות החשיבות הרבה שהוקנתה לזכות זו באירופה, יישומה מהווה אתגר משמעותי, במיוחד כאשר מדובר בפלטפורמות טכנולוגיות כדוגמת גוגל ופייסבוק, שצריכות לאזן בין זכות המשתמשים למחיקת מידע אישי לבין האינטרסים הציבוריים והמסחריים של הפלטפורמה.

בנוסף תקנות הגנת המידע הכלליות של האיחוד האירופי (‎GDPR‎) עיגנו בפרק 3 סעיף 17 את הזכות להישכח בצורה רחבה יותר כאשר הן חלות גם על תובנות שניתן להסיק ממידע מסוים ולא רק על העובדה שאדם יכול לבקש מחיקה של קישור שמוביל למידע האישי שלו.

בארצות הברית נדמה כי אמצו גישה דומה לזו של אירופה בכל הנוגע לחקיקה בנושא זה אך הזכות להישכח אינה מעוגנת בחקיקה פדרלית באופן שהופך אותה לחזקה כמו זו האירופית. מספר חוקים בארצות הברית שאבו השראה מהחקיקה האירופאית כמו ה-‎California‎ ‎Consumer‎ ‎Privacy‎ ‎Act‎ (‎CCPA‎) אך מעניקים זכויות מחיקה מוגבלות יותר. ה-‎CCPA‎ מאפשר למחוק מידע אישי מסוים ממאגרים דיגיטליים, אך לא מספק את אותה הגנה נרחבת כמו ה-‎GDPR‎ האירופי.

גם בישראל הזכות להישכח אינה מעוגנת באופן מובהק. כיום למרות שפסיקות בבתי המשפט אפשרו הכרה חלקית בזכות להישכח דרך דיני לשון הרע, אין חקיקה מוסדרת ומפורשת בנושא. יישום הזכות להישכח מעורר שאלות מורכבות באיזון בין הזכות לפרטיות לבין חופש הביטוי, בייחוד כאשר מדובר בפלטפורמות גלובליות הפועלות תחת מספר מערכות חקיקה שונות. בעידן הדיגיטלי של ימינו עולה החשיבות לחוקק את הזכות הזו גם בישראל ולהגדיר לה גבולות ברורים.

בנוסף, ההבדלים המשפטיים והתרבותיים בין המדינות מקשים על יישום אחיד של הזכות להישכח. למשל, באירופה קיים דגש רב על הגנת הפרטיות כזכות יסוד, בעוד שבארצות הברית ישנה נטייה לתת משקל רב יותר לחופש הביטוי והזכות לגישה למידע.

מאז אותן אבני דרך ראשונות הוסיף התחום להשתנות בקצב מהיר. בשנת 2022 שב בית הדין של האיחוד האירופי ובחן את היקף הזכות בעניין ‎TU‎ ו-‎RE‎ נ' ‎Google‎, וקבע כי על מבקש ההסרה מוטל להראות בראיות סבירות שהמידע שאליו מפנה תוצאת החיפוש אינו נכון, אך אין להתנות את ההסרה בקבלת פסק דין נגד מפרסם התוכן. במקביל נוספה למשטר הגנת המידע האירופי תקנת השירותים הדיגיטליים (‎Digital‎ ‎Services‎ ‎Act‎), המסדירה את הליך ההסרה עצמו ומטילה על הפלטפורמות חובות נימוק, שקיפות וערר. בישראל הושלם באוגוסט 2024 תיקון מס' 13 לחוק הגנת הפרטיות, המרחיב את סמכויות האכיפה של הרשות להגנת הפרטיות ואת חובותיהם של בעלי מאגרי מידע, אף שאין בו עיגון מפורש של הזכות להישכח.

שאלת המחקר שבמוקד עבודה זו היא כיצד מתמודדות פלטפורמות טכנולוגיות גלובליות עם הפערים שבין משטרי הזכות להישכח החלים עליהן בעת ובעונה אחת, ומה נדרש מן הדין הישראלי כדי לצמצם פערים אלה. הטענה המרכזית היא שהזכות להישכח בישראל מוסדרת כיום בעקיפין בלבד, בעיקר באמצעות דיני לשון הרע וחוק הגנת הפרטיות, וכי היעדרו של הסדר ישיר מותיר את המשתמש הישראלי בנחיתות מול המשתמש האירופי ומטיל על הפלטפורמות נטל של הכרעה עצמאית בבקשות הסרה. מבנה העבודה נגזר משאלה זו: תחילה יוצגו מאפייניהן של הפלטפורמות הגלובליות; לאחר מכן תוגדר הזכות להישכח ותתואר התפתחותה בפסיקה הישראלית; בהמשך ייסקרו החקיקה והתקנות בישראל; לאחר מכן תיערך השוואה בין הדין הישראלי לדין האירופי ולדין האמריקאי; ולבסוף ייבחנו האתגרים הטכנולוגיים והמשפטיים, דרכי ההתמודדות עם הפערים והמסקנות העולות מן הדיון.

מטרת העבודה

מטרת עבודה זו היא לבחון כיצד פלטפורמות טכנולוגיות גלובליות, כדוגמת גוגל, פייסבוק ויוטיוב, פועלות ומתמודדות עם הרגולציה המשפטית והחוקים שנוגעים לזכות להישכח, אשר השתנתה והתקדמה בעשורים האחרונים בעקבות התפתחות האינטרנט והטכנולוגיות הדיגיטליות. פלטפורמות אלו פועלות תחת מערכות משפטיות שונות ומגוונות ברחבי העולם, אשר לעיתים סותרות זו את זו, מה שמוביל לקשיים רבים ביישום מדיניות אחידה.

העבודה תבחן את הדרכים בהן הפלטפורמות האלו מנסות להסתגל לרגולציות השונות תוך שמירה על זכויות הפרט והגנה על מידע אישי, ותתמקד באתגרים המשפטיים והטכנולוגיים הנובעים מכך.

העבודה תציג ניתוח של הזכות להישכח ויישומה. כפי שיוצג בעבודה ניתוח זה ידגיש את המורכבויות המשפטיות בהן נתקלות פלטפורמות גלובליות בניהול המידע האישי.

במסגרת העבודה תיבחן השאלה כיצד פלטפורמות אלו מתמודדות עם הקונפליקטים הנובעים מחקיקות שונות במדינות שונות, כגון תקנות הגנת המידע הכלליות של האיחוד האירופי (‎GDPR‎), המציעות הגנה מקיפה על פרטיות המידע, לעומת חוק הגנת פרטיות הצרכן בקליפורניה (‎California‎ ‎Consumer‎ ‎Privacy‎ ‎Act‎ – ‎CCPA‎), המספק זכויות מחיקה מוגבלות יותר, וכן החוק הישראלי הנוגע בעקיפין בזכות להישכח ואינו מספק מענה מקיף כמו במדינות מתקדמות אחרות.

כמו כן, ייבחנו האתגרים הטכנולוגיים המונעים יישום מלא ואחיד של הזכות להישכח, כגון הקושי הטכני במחיקת מידע מרשתות חברתיות וממאגרים דיגיטליים אחרים.

בנוסף לכך, תנותח הפסיקה המשפטית בישראל המתמודדת עם זכויות הפרט בהקשר המקומי, תוך בחינת המורכבות והאיזון בין זכויות הפרט לפרטיות לבין אינטרסים ציבוריים רחבים יותר. כמו כן, תיערך השוואה בין הפסיקה הישראלית לבין הפסיקה האירופאית והאמריקאית.