המתת חסד אקטיבית בישראל בין קדושת החיים לאוטונומיה של החולה הנוטה למות

עבודה סמינריונית

המתת חסד אקטיבית בישראל בין קדושת החיים לאוטונומיה של החולה הנוטה למות

כתיבה אקדמית
הפקולטה למשפטים
2025

תוכן עניינים

מבוא 1
מעבירה על החוק בעבר לזכות מכוח חוק בהווה 3
הגנה על הזכות לחיים החוקתית והמקודשת 6
המדרון החלקלק של המתת חסד אקטיבית 8
נרמול המתת חסד בעיני הציבור 8
פגיעה באוטונומיה של החולה 8
פגיעה באוכלוסיות חלשות 8
ערעור אמון הציבור ברופאים 9
"אַל תַּשְׁלִיכֵנִי לְעֵת זִקְנָה" – קיומן של חלופות להמתת חסד 10
טיפול פליאטיבי תומך 10
טיפול בהוספיס 10
תמיכה רגשית ופסיכולוגית 11
משפט משווה 12
קולות "פרקליטי השטן" ומתן מענה להם 13
סיכום 15
רשימת מקורות 16
חקיקה 16
פסיקה 16
ספרות 16
מקורות מן המשפט העברי 17
דוחות ומסמכי מדיניות 17
מקורות זרים 18

מבוא

סוגיית המתת החסד מצויה בנקודת המפגש שבין המשפט, הרפואה, האתיקה והדת, והיא נמנית עם השאלות הקשות ביותר שעמן מתמודדות שיטות משפט מודרניות. במרכזה ניצבת השאלה אם ראוי שהמדינה תתיר לאדם לקצר את חייו, או תסייע בידו לעשות כן, כאשר הוא חולה במחלה חשוכת מרפא ומצוי בסמוך למותו. בישראל הוסדרה הסוגיה בחוק החולה הנוטה למות, התשס"ו-2005, שנחקק לאחר שנים של לבטים ציבוריים, לאחר פסיקה שקראה למחוקק להסדיר את הנושא ובעקבות עבודתה של ועדה ציבורית רחבה שביקשה לגבש הסדר מוסכם. החוק מתיר, בהתקיים תנאים מצטברים ומחמירים, המתת חסד פסיבית בדמות הימנעות מטיפול מאריך חיים או הפסקת טיפול מחזורי, ואוסר איסור מוחלט על המתת חסד אקטיבית. ואולם הדיון הציבורי לא נדם, ולאורך השנים מונחות על שולחן הכנסת הצעות חוק המבקשות להרחיב את ההסדר גם לנטילת חיים אקטיבית או לסיוע רפואי בהתאבדות.

הדיון הישראלי אינו מתנהל בחלל ריק. בשנים האחרונות התרחב מעגל המדינות המתירות סיוע רפואי במוות, ולצדו התפתחה ספרות מחקרית הבוחנת את השלכות ההסדרה בפועל. מחקר משווה עדכני מלמד כי המעבר מאיסור גורף להסדרה מפורטת מלווה כמעט תמיד בהרחבה הדרגתית של תנאי הזכאות ושל קהל הזכאים. מנגד, יש הגורסים כי טענת המדרון החלקלק אינה נתמכת בנתונים האמפיריים המצטברים מן המדינות שהסדירו את הנושא, וכי יש בה כדי להסיט את הדיון מן השאלות הטיפוליות המהותיות. במקביל, מחקרים איכותניים שנערכו ביחידות לטיפול פליאטיבי מלמדים כי בקשות של חולים למוות מוקדם נובעות פעמים רבות מכאב בלתי נשלט, מבדידות ומחשש להיות לנטל על הסובבים, ולא מרצון יציב ואותנטי למות. ממצאים אלה מחדדים את השאלה אם התשובה הראויה לסבלו של החולה הנוטה למות מצויה בהרחבת ההיתר להמית, או דווקא בשכלול החלופות הטיפוליות ובהנגשתן.

עבודה זו בוחנת אם ראוי להרחיב את ההסדר הקיים בישראל ולהתיר המתת חסד אקטיבית. הטענה המרכזית המוצגת בה היא כי אין לעשות כן, וכי האיזון שקבע המחוקק בשנת 2005 בין ערך קדושת החיים ובין האוטונומיה של החולה הוא איזון ראוי, ההולם את ערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית ואת השיח ההלכתי והמשפטי שהתפתח סביבו. לשם ביסוס הטענה נפתחת העבודה בסקירת ההתפתחות הנורמטיבית שהובילה לחקיקת החוק. לאחר מכן נדון מעמדה החוקתי והערכי של הזכות לחיים; מוצג חשש המדרון החלקלק על ארבעת פניו; מוצגות החלופות הטיפוליות הקיימות; נערך מבט משווה על אנגליה, אירלנד וגרמניה; ולבסוף מוצגים טיעוניהם המרכזיים של התומכים בהמתת חסד אקטיבית וניתן להם מענה. פרק הסיכום מציג את מסקנות העבודה ואת המלצותיה.