הנרטיב בעידן הפוסט מודרני

אוניברסיטת תל-אביב

החוג לקולנוע וטלוויזיה

עבודה סמינריונית בקורס:

היפר נארטיביות, אינטרקציה וקולנוע

בנושא:

הנרטיב בעידן הפוסט מודרני

המרצה:
מגישה:
ת.ז.:
תאריך:

תוכן עניינים

1. מבוא 3
1.1. מהו נרטיב? 3
1.2. הנרטיב בציר הזמן. 6
2. גישות פוסטמודרניסטיות לנרטיב. 7
2.1. הניסיון של גריפיט לשנות את הנרטיב. 7
2.2. נרטיב כמושג אמורפי בהשראת פוקו. 10
2.3. מטא-נרטיב בעידן הפוסט מודרני. 12
2.4. פרות הנרטיב הפוסט מודרני – מופעי הקולנוע הדיגיטאלי. 15
3. ניתוח הנרטיב בגישה פוסטמודרנית. 23
3.1. נרטיב סרטי מדע בדיוני. 23
3.2. ניתוח הנרטיב בסרטי קינג וקונג. 25
4. סיכום. 28
5. ביבליוגרפיה. 29

1. מבוא

1.1. מהו נרטיב?

על פי מאמרו של אריק קנודסן "זן והאמנות", הנרטיב הוא:

An epistemology that ties it a material and psychological paradigm governd by largely explicable laws of cause and effect such notions as character motivation, narrative aims, obstacles and climax (Knudsen, 2010, pp 344).

על פי Knudsen (2010) נרטיב הוא תחום ידע הכרתי הקושר את העולם החומרי והפסיכולוגי שנשלט על ידי תחום רחב של פרדיגמות הניתנות להסבר באמצעות חוקים של גורם ותוצאה ומשפיעות על המושגים של מוטיבציה של דמות, מטרתה הנרטיבית, מכשוליה ונקודות השיא אותן תעבור.

ניתן לפרש את המושג ולקרב אותו למציאות הסיפורית על ידי התפיסה לפיה נרטיב קלאסי למעשה הוא הסיפור, הדרך והאמצעים בעזרתם מועבר הסיפור, בין אם מדובר בסיפור בע"פ, רומן כתוב, או מחזה תיאטרון, תכנית טלוויזיה, או סרט קולנוע. הנרטיב הוא הדרך בה נעשה מעין ייצוג של שרשרת של אירועים אשר יש בניהם קשר סיבתי.
בעבר, הנרטיבים הועברו על ידי הקריינים. ספר התנ"ך הוא דוגמה לסיפורים שהועברו בתחילה בע"פ, ורק אחר כך – הועלו על הכתב. התבנית הסיפורית של סיפורי התנ"ך, החזרה על מילים מסוימות ומשפטים אופיינית לדרך הסיפור המועבר בעל פה. דרך סיפור זו אופיינה בסגנון דיבור המקל על הזכירה סיפורים, חריזה, חזרות על הנאמר שוב ושוב אך בדרכים אחרות, תיאורים ציוריים ויוצאי דופן. מכאן שהנרטיב הקלאסי נשען על פרדיגמות ויש לו מבנה המוגדר כקוהרנטי כלפי המספר ובמקביל כלפי זה שמעוניין להקשיב לסיפור (Knudsen, 2010).
Knudsen (2010) מציע אלטרנטיבה לנרטיב הקלאסי: ברצונו לעבור לנרטיב טרנסנדנטאלי, שלדעתו יאפשר לשבור ולשנות פרדיגמות קיימות ובכך לקבל קולנוע עם מנעד רחב יותר בצד חוויה אחרת, לעומת החוויה הקולנועית שכיום לא מתקדמת וממחזרת את עצמה.
אם נשווה את הקולנוע למוסיקה, אומנות פלסטית ותיאטרון, הקיימים מאות שנים, בניגוד לקולנוע הצעיר בהשוואה, נראה כי היכולות לגוון ולשבור פרדיגמות קיימות בכל התחומים הללו, בניגוד לקולנוע שנשען על תפיסות מגבילות יותר עם אחידות קוהרנטית, במיוחד בסרטים של הקולנוע הלא-עצמאי שהם המסה המופצת בעולם על ידי הוליווד (Knudsen, 2010).
כפי שיודגם בהמשך, הנרטיב הקולנועי עדכן את עצמו באספקטים מסויימים ובאחרים נשאר במקום. זאת עקב היותו מושג אמורפי, בעל הגדרות שונות, שיבחנו בעבודה זו. ההיסטוריה של הקולנוע קבעה את הפרדיגמות לאורך מעל 100 שנות פעילות והיא עדיין מתהווה תוך חיפוש היוריסטי, כיוון שלא ניתן להגדיר הצלחה במציאת הדרך אלא לראותה בראי רטרוספקטיבי כפי שאנסה לעשות בעבודה זו.
ראשית, אדון בדרך הקולנועית להבניית הנרטיב. אבני דרך בבניית יצירה קולנועית הן:

א. מציאת/כתיבת ה"סיפור" ממנו מורכב הפלוט של הסרט.
ב. בניית הטריטמנט שיגדיר מה תראה המצלמה בכל סצנה ללא דיאלוגים.
ג. הכנסת הדיאלוגים לתוך הסצנות המצולמות.
ד. צילום הסרט לפי תסריט מפורט.
ה. עריכת הסרט תוך השמטת סצנות או צילומי השלמות לאחר עימות עם המציאות הנראית בחדר העריכה. (מקי, 1997)

שלב העריכה הוא קריטי לבדיקה והידוק של הנרטיב תוך שמירה על הפלוט, וכל זאת תוך כדי מחשבה על הצופה שיוכל להמשיך ולעקוב אחר שרשרת האירועים של הפלוט מתוך עניין וחווית ההרגשות וההזדהות אותן רוצה יוצר הסרט להעביר דרך יצירתו. הקולנוע, שהשתכלל עם השנים, יצר לעצמו שפה ותחבולות, לצד סימני פיסוק, שיצרו דרך לביטוי הנרטיב מבעד לתמונות הרצות על המסך (מקי, 1997).
ההרגשה בה הצופה הולך מרצונו עם הסיפור נוצרת על ידי בניית נרטיב החוסך זמן ומרחב מצד אחד ומעביר את הצופה חוויה של מחשבה והשלמה עם תהליכים שלעיתים אינם נראים על המסך אך מושרשים עמוק בליבת הפלוט. התחושות של המבע הקולנועי עם מעבירי הזמן הם חלק בלתי נפרד מחוויית הקולנוע שיכולה לסגור מעגלים בתוך עולם המחשבות וההרגשות של הצופה (ניב, 2004) ובכך לדעתי קסמו של הקולנוע ככלי מתוחכם היכול לומר הרבה מבלי לומר זאת בפירוש ולעתים כמעט בלי לומר כלל.
הנרטיב כבסיס לשיטה בה נוצרים סרטים במאה שנים האחרונות אכן השתכלל ועבר מספר מפנים, אך כל זאת בצד שמירה על הפלוט המקורי ועל הדרך בה מורגל הצופה לעכל או להבין מהלכים של זמן מרחב ופעולות בציר העלילה לאורך הסרט (מקי, 1997).
לדוגמא, אציג את אופן בניית התסריט הקלאסי ששמר על עקרונותיו לאורך שנות הקולנוע לפי מקי (1997):
• אקספוזיציה: תחילת הסרט, בה נחשפים – דמויות, קונפליקט, מקום, חלל וזמן קולנועי.
• אירוע מחולל: מקרה שמשנה את הכללים שנוצרו באקספוזיציה ויוצר מתח ומצב מסובך שייפתר רק בסוף הסרט.
• הסתבכות: החל מנקודת המפנה מתחילה העלילה להסתבך עד לשיאה שהוא שיא הסרט.
• נקודת מפנה ראשונה: לאחר תחילת ההסתבכות באה נקודת המפנה הראשונה מסבכת את המצב יותר וגורמת לעלייה במתח ולמכשול חדש לגיבור.
• נקודת מפנה שנייה: מספקת עוד עליית מתח ומכשול קשה יותר ואתגרי יותר לגיבור. נקודת המפנה השנייה מקדמת אותנו לקראת השיא שבו יהיה העימות הגדול.
• נקודת שיא: שיאה של ההסתבכות הרגע הדרמטי ביותר בסרט, המותח ביותר – השיא. זהו העימות הגורלי של הגיבור שלאחריו בא הפתרון לבעיה וההסתבכות מגיעה לסופה.
• התרה : הרגע לפני החשכת המסך והופעת הכתוביות. (מקי, 1997).

מכאן שבמעבר מהנרטיב הקיים בסיפור עצמו אל מסך הקולנוע, קובע הבמאי לצד התסריטאי את המעבר לנרטיב הקולנועי. יחד הם מחליטים כיצד יסופר הסיפור בכלים קולנועיים ובשפה שאיתה הצופה יוכל לתקשר ולהרגיש ותתאים לכלים בהם משתמשת תעשיית הקולנוע. מאחר ובמאה השנים האחרונות בכלל ובתקופה הפוסט מודרנית בפרט עברו כלים אלה שינוי ופריצת דרך, יתכן והשתנה אותו נרטיב, שמחד מושפע מקשת השינויים הטכנולוגיים שסביבו, אך מאידך הוא נשען על עקרון עתיק יומין וארכאי של הסיפור.

אחת מן הטענות המוסכמות כי הספרות היא אומנות נעלה מן הקולנוע. ומדוע? כי ספר מותיר לקוראיו מרחב דמיון, כלומר פעילות יצירתית שבה הקורא משלים במוחו את התמונה שצייר הסופר במילותיו, ואילו בקולנוע כל הדמויות וההתרחשויות מומחשות לעיני הצופים בתמונה ברורה ומפורטת שלכאורה מותירה את הצופה פסיבי.
אלא שזו טעות. הצורך בהשלמת פערים המפעיל את המוח ואת הדמיון, אינו מתעורר מקריאת ספרים בלבד (ניב, 2004, עמ' 57).

על רקע טענה זו אנסה לבדוק האם הנרטיב הפוסט מודרני, העשיר באמצעים ממוחשבים שיכולים ליצור על המסך כל תמונה שהיא, לא משאיר לצופה את רוחב הדמיון ופונה להדמיות מפוארות מצד אחד ומצד שני מקל על הצופה בכך שהפך את הקולנוע העלילתי למופע ברור בו נידרש פחות דמיון על חשבון יכולות וויזואליות המושכות קהל ומעניקות לו נוחות צפייה על חשבון מאמץ או אתגר מחשבתי. כפי שנראה בסעיף הבא, הנרטיב הפוסט מודרני מושפע מהמהפכה המודרנית, הטכנולוגית, בצד השפעות נוספות, והאתגר המחשבתי בהעברת הפלוט הסיפורי המקורי לפלוט הקולנועי סובל מעודף אינפורמציה וויזואלית.