התערבות בתי המשפט בהליך הגישור והמתח בין עידוד השימוש בגישור לשמירה על עצמאות ההליך

התערבות בתי המשפט בהליך הגישור והמתח בין עידוד השימוש בגישור לשמירה על עצמאות ההליך

עבודה סמינריונית

ספטמבר 2024

תוכן עניינים

מבוא 3
אבני יסוד בהליך הגישור בישראל 5
דרכי ההתערבות של בתי המשפט בהליך הגישור 9
השפעת התערבות בתי המשפט על הליך הגישור 14
התערבות בתי המשפט בהליכי גישור בארצות הברית ובאנגליה 17
ארצות הברית 17
אנגליה 18
דיון בשאלת המחקר 21
מסקנות וסיכום 22
ביבליוגרפיה 23
חקיקה ותקנות 23
פסיקה 23
ספרות ישראלית 23
ספרות זרה 24

מבוא

הליך הגישור תפס בעשורים האחרונים מקום מרכזי במערכת יישוב הסכסוכים בישראל, לצד ההליך השיפוטי המסורתי ולעיתים אף במקומו. חוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, מגדיר את הגישור כהליך שבו נועד מגשר עם בעלי הדין כדי להביאם לידי הסכמה ליישוב הסכסוך, מבלי שיש בידו סמכות להכריע בו. הגדרה זו מבטאת את שני עמודי התווך של ההליך, הוולונטריות של הצדדים והיעדר סמכות ההכרעה של המגשר, ואת ההנחה שלפיה ערכו של ההסדר נובע מעצם הסכמתם של הצדדים לו. ואולם, הגישור אינו מתקיים בחלל ריק. ככל שההליך נקלט אל תוך מערכת המשפט, כך גדלה מעורבותם של בתי המשפט בו, בין בהפניית תיקים לגישור, בין בפיקוח על כשירותם של המגשרים ועל איכות ההליך, ובין בעיצוב דיני החיסיון ובאישור הסכמי גישור ומתן תוקף של פסק דין להם. מגמה זו התחזקה עם כניסתן לתוקף של תקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, בחודש ינואר 2021, המדגישות את ניהולו הפעיל של ההליך בידי בית המשפט ואת קידומו של יישוב סכסוך בהסכמה כחלק מדיון צודק, מהיר ויעיל.

שאלת המחקר שבמוקד עבודה זו היא כיצד באה לידי ביטוי התערבותם של בתי המשפט בהליך הגישור, ומה השלכותיה על אופיו של ההליך. הטענה המרכזית הנטענת כאן היא כי התערבות זו פועלת בשני כיוונים מנוגדים. מצד אחד היא מרחיבה את השימוש בגישור, מבססת סטנדרטים מקצועיים ואתיים ומגנה על צדדים חלשים ועל אינטרסים ציבוריים. מצד שני היא מצמצמת בהדרגה את המרחב הוולונטרי והגמיש שהוא טעם קיומו של ההליך, עד כדי חשש ל"משפטיזציה" שלו ולהפיכתו לשלב פרוצדורלי נוסף בדרך אל בית המשפט. שאלה זו אינה ייחודית לישראל. הספרות העדכנית בוחנת את ההצדקות לחיוב בעלי דין להשתתף בהליך גישור ואת התנאים שבהם חיוב כזה מתיישב עם זכות הגישה לערכאות, ובאנגליה שינה בית המשפט לערעורים בשנת 2023 הלכה שנהגה כשני עשורים וקבע כי בית המשפט מוסמך להורות לצדדים לפנות ליישוב סכסוך מחוץ לכותלי בית המשפט, ובלבד שההוראה אינה פוגעת בליבת זכות הגישה לערכאות והיא מידתית בנסיבות העניין. במקביל, המעבר להליכי יישוב סכסוכים מקוונים מציב אתגרים חדשים של הוגנות דיונית, שקיפות והגנה על מידע, ומחייב את בתי המשפט לפתח כלי פיקוח מותאמים.

העבודה בנויה מארבעה פרקים, ולאחריהם דיון ומסקנות. הפרק הראשון מציג את אבני היסוד של הליך הגישור בישראל, ובכלל זה את מודלי הגישור המרכזיים, את מאפייני ההליך ואת יתרונותיו וחסרונותיו. הפרק השני ממפה את דרכי ההתערבות של בתי המשפט בהליך, החל בהפניה שיפוטית לגישור וכלה בפיתוח דוקטרינות משפטיות החלות עליו. הפרק השלישי בוחן את השפעותיה של התערבות זו על היקף השימוש בגישור, על איכותו, על סודיותו ועל תוכן ההסכמים המושגים בו. הפרק הרביעי עורך השוואה לארצות הברית ולאנגליה, ומראה כי המתח בין עידוד הגישור לבין שמירה על עצמאותו מוכר גם בשיטות משפט אחרות, אף שהמענה לו שונה בכל אחת מהן. פרק הדיון והמסקנות משיב על שאלת המחקר ומציע את קווי האיזון הראויים בין הפיקוח השיפוטי לבין שמירה על ייחודו של הליך הגישור.