זיקנה בשירה: הזיקנה בספרים "שירים מן העזובה" מאת ט. כרמי ו"חיי המתים" מאת חנוך לוין

[מוסד אקדמי]
[פקולטה]

[תאריך]

הזיקנה בספרים "שירים מן העזובה" / ט. כרמי ו"חיי המתים" / חנוך לוין.

המרצה:
מגיש:
ת.ז.

תוכן העניינים

מבוא 3
הזיקנה בשירי ט. כרמי 4
הזיקנה בשירי חנוך לוין 6
הדומה והשונה בין המשוררים 8
סיכום 9
בבליוגרפיה 10

מבוא

ט. כרמי [1925-1994] וחנוך לוין [1943-1999] הם שני משוררים שונים מאד. בעוד כרמי משתייך לדור שלונסקי (ארן, 1995), חנוך לוין שייך לדור שמרד בחבורה זו, הן מבחינת התכנים והן מבחינת השפה האמנותית. מעניין, אם כן, לבחון את השפעת הזקנה על שני משוררים אלו, במטרה לבדוק האם יש קוי דמיון בהשפעת הזקנה על הכתיבה, על אף השוני בין המשוררים. כוונתי להתייחס בעבודה זו לשני אספקטים. האחד – תפיסת הזיקנה עצמה כפי שהיא משתקפת בשירים, והשני – השפעת הזיקנה על הכתיבה ודרכי ההתמודדות של המשורר עם הזיקנה.
תחילת מחקר הקשר שבין זיקנה ליצירה היתה בנסיון להעריך את את היצירה כפונקציה של גיל, מבחינת תפוקה ואיכות (כהן-שלו, 2006), למרות שהמבקרים, שהיו "הגורמים הסמכותיים" להערכת היצירות, היו בעצמם בגיל העמידה. מאוחר יותר, ניסה המחקר לתאר ולאפיין את "סגנון גיל הזיקנה". אף על פי חוסר האחידות במחקר, עלו כמה מאפיינים כאלה, בהם אעשה שימוש בעבודה. לטענת כהן-שלו, אוזלת ידו של המחקר נבעה, בין השאר, מכך שלא פנו ליוצרים הזקנים עצמם בנסיון להבין את עולמם, אשר הם ממעטים למסור מידע עליו, לדבריו. היכן, אם כן, נתן למצוא מידע זה, אם לא בתוכן היצירות עצמן, באשר הן נובעות מעולמו הפנימי של היוצר הזקן ומבטאות אותו.
מסיבה זו נראה לי, שבאמצעות בחינת שני האספקטים שציינתי: דימוי הזיקנה אצל הזקן עצמו, והתמודדות עם הזיקנה מבחינה אמנותית ורגשית, כפי שהם משתקפים ביצירות, נתן לחדור לעולמו הפנימי של היוצר הזקן, תוך שימוש בחומרים מ"מקור ראשון".