כללי הצדק הטבעי במשפט המינהלי: זכות הטיעון והאיסור על משוא פנים בפסיקה

כללי הצדק הטבעי במשפט המינהלי: זכות הטיעון והאיסור על משוא פנים בפסיקה

מבוא 1
מקורם של הכללים ומעמדם 1
מן המשפט המקובל אל המשפט הישראלי 1
כללים דיוניים בחקיקה ורעיון הקודיפיקציה 2
זכות הטיעון 3
היקף החובה ומועדה 3
גילוי החומר כתנאי לשימוע אפקטיבי 3
צמצום החובה, דחייתה ושימוע לאחר מעשה 4
האיסור על משוא פנים 5
המבחן האובייקטיבי ותכליות הכלל 5
ניגוד עניינים אישי וניגוד עניינים מוסדי 5
פסלות שופט לעומת פסלות רשות 6
הגינות מינהלית וחובת ההנמקה 6
תוצאות ההפרה ושיקול הדעת בסעד 7
מבט השוואתי ואתגרי המינהל האוטומטי 7
סיכום 9
רשימת מקורות 9
חקיקה 9
פסיקה 10
ספרות 10
ספרות לועזית 11

מבוא

המשפט המינהלי הישראלי מכיר בשני כללים דיוניים שנהוג לכנותם כללי הצדק הטבעי: החובה לשמוע את מי שההחלטה עלולה לפגוע בו, והאיסור על משוא פנים ועל ניגוד עניינים. שני הכללים אינם פרי חקיקה אלא יצירה שיפוטית, והפסיקה עמדה על כך שהם עקרונות יסוד של השיטה החלים על הרשות גם בהיעדר הוראה מפורשת בחוק.

אבן היסוד של הדין הישראלי בסוגיה היא הלכת ברמן, שבה נקבע כי לא יורשה גוף מינהלי לפגוע באזרח אלא אם ניתנה לנפגע הזדמנות הוגנת להשמעת הגנתו. השופט זילברג דחה שם את ההבחנה שרווחה במשפט האנגלי בין הליך שיפוטי להליך מינהלי, והחיל את החובה גם על רשות המפעילה סמכות מינהלית מובהקת. מאז נעשו שני הכללים חלק מן התשתית הנורמטיבית של הביקורת השיפוטית על המינהל, והם מוסיפים להתפתח בפסיקה עד ימינו.

סקירה זו עוקבת אחר התפתחותם של הכללים בחמישה מישורים. תחילה נדונים מקורם ומעמדם ויחסם לכללים דיוניים שנקבעו בחקיקה. לאחר מכן נבחנת זכות הטיעון, היקפה, תוכנה, מועדה והתנאים לצמצומה. הפרק השלישי עוסק באיסור על משוא פנים ובניגוד העניינים המוסדי, הפרק הרביעי בחובת ההנמקה ובהגינות המינהלית, והפרק החמישי בתוצאות ההפרה ובשיקול הדעת בסעד. לבסוף מובאים מבט השוואתי וסיכום.