מאבקן של חברות הקיבוצים לשוויון מגדרי טרם קום המדינה

סמינריון נשים בחברה היהודית – 10582

מאבקן של חברות הקיבוצים לשוויון מגדרי טרם קום המדינה

תוכן עניינים

מבוא 2
פרק א הקיבוץ 5
פרק ב המאבק בספירה הפרטית 8
פרק ג המאבק בספירה הציבורית 15
המאבק על התעסוקה 15
המאבק על זכות ההצבעה וההשתתפות הפוליטית 18
מאבק הנשים על השמירה 21
דיון סיכום ומסקנות 25
מקורות 26

מבוא

היסטוריה מגדרית היא תת-תחום של היסטוריה ולימודי מגדר, המתבונן על העבר מנקודת מבט של מגדר. זה במובנים רבים פועל יוצא של ההיסטוריה של נשים. הדיסציפלינה בוחנת באילו דרכים אירועים היסטוריים ומחזוריות משפיעים על נשים באופן שונה מגברים. תיעוד מקומן של הנשים כחלק מהיסטוריה הינו חדש יחסית והחל רק לקראת אמצע המאה ה20. אכן במאה ה15 מתואר ה"ספר עיר הגבירות" (1405) מאת הסופרת הצרפתייה כריסטין דה פיסאן. כמתאר את מקומן של נשים בחברת ימי הביניים המוקדמת, אך מדובר בתיעוד יוצא דופן וכי הניסיון ללמוד על מקומן של נשים בהיסטוריה החל רבות כחלק מחקר היסטורי של סופרים רומנטיים שניסו ללמוד על חייהן של נשים בעבר כדי ליצר נופך ריאלסטי לסיפורם. במקביל, גם באקדמיה החלו לגלות עניין במקומן של הנשים בהיסטוריה, וכי החלו דיונים בהקשר למקומן של נשים בהיסטוריה וחשיבות חקר מקום זה כאשר בשלב מוקדם נסבו ויכוחים אלה סביב הערך המוסרי של נשים ובכך נשיות; עד המאה התשע-עשרה. הרציונל לכתיבה על נשים היה כרוך לעתים קרובות בעמידה על מעמדן החילוני והרואי המבוסס על תרומות נשיות למרחב הציבורי. ההתחדשות של ההיסטוריה החברתית באקדמיה בסוף המאה העשרים הייתה תלויה בנושאים אלו של המאה התשע-עשרה, ובמיוחד טענה את הערך ההיסטורי של נוכחותן הפעילה של נשים. אולם, מעט מאוחר יותר, תיאוריית המגדר שאלה האם יכולה להיות היסטוריה של נשים באופן לגיטימי – חברתית או אחרת.

חוקרים פמיניסטיים בתחום ההיסטוריה והמגדר עושים שימוש בהיסטוריוגרפיה פמיניסטית, תוך שאיפה להפעיל תהליכים מכילים יותר בעת עיסוק בהיסטוריה חברתית. היסטוריוגרפיות פמיניסטיות מנסות לחשוף את סיפוריהן של נשים, לאחר מכן שואפות לחלוק את הסיפורים הללו בפרסומים אקדמיים ובכנסים, או עם הציבור באמצעות סדנאות ואירועים במוזיאונים ובמקומות ציבוריים אחרים. בכך, אנשים כאלה שואפים לשנות את חוסר האיזון החברתי, בין השאר על ידי הבאת חוויות אינדיבידואליות שלא נכללו בעבר מאותם ארכיונים "רשמיים". היסטוריה של ומגדר הוא תחום רחב שחלקם עשויים לגשת אליו כמחקר של אירועים "עובדתיים" מקוטעים של העבר, אפילו כשאחרים רואים בו מעשה של התנגדות. היסטוריוגרפיות פמיניסטיות משלבות פמיניזם (למשל, ליברלי, רדיקלי, פסיכואנליטי, סוציאליסטי, טרנס-לאומי/פוסט-קולוניאלי וכו') עם מחקרים היסטוריים. עם זאת, סוגים אלה של מחקרים היסטוריים לא תמיד מתמקדים ביצירת "תיעוד ריאלי של כל אירוע וחוויה בזמן" בפרקטיקה שלהן. היסטוריוגרפיות פמיניסטיות משלבות דיווחים בעל פה המסופרים והועברו לאורך זמן, יומנים אישיים, מכתבים אישיים, בלוגים ומדיה חברתית – ובמידת האפשר, ראיונות עם הפרט הנדון. היסטוריונים אלה מפתחים גם שיטות מקיפות יותר, כולל התחקות אחר דפוסי מחשבה/רעיונות בפרקטיקות של סיפור סיפורים, והקבלה שספר מחדש מקוטע של העבר הוא היסטוריה סבירה.
היסטוריוגרפיות פמיניסטיות מסתכלות גם על הקשרים חברתיים שיש להם כללים ומטא-כללים שקיימים כדי לכפות סדר; הכללים והמטא-כללים הללו יכולים להיות כתובים או לא כתובים, רשמיים או לא פורמליים, ויכולים להשפיע על אופן הפעולה של אנשים.
תהליך זה של ניתוח פמיניסטי של אירועים היסטוריים תפס תאוצה אם התחזקות לימודי המגדר והמהפכה הפמיניסטית, יותר ויותר נשים נכנסו לתחום המחקר ההיסטורי ובקשו להכניס זווית ראייה נשית לתוכו, כך הקיפי העיסוק במקומן של נשים בתהליכים חברתיים כחלק מהמחקר החל להתרחב.
תהליכים אילו התרחשו גם ביחס להיסטוריה היהודית והארץ ישראלית, חוקרות החלו בשנות ה70 לבחון את ההיסטוריה היהודית גם מתוך עיניים מגדריות. רוסמן, מדגיש כי השילוב בין גישות פמיניסטיות והיסטוריות חברתיות, ההתייחסות ההיסטורית מבעד למגדר הוכחה כמתאימה להיסטוריה היהודית וכמסייעת ליצירת היסטוריוגרפיה טרנספורמטיבית חדשה, שבה הכללת נשים כחלק בלתי נפרד מהנרטיב משנה את הסיפר כולו.
ואכן כחלק מהדיון המחודש בהיסטוריה מנוקד מבט נשית, החלה להתעצב בישראל לקראת סוף שנות ה70, שיח לגבי מקומן של הנשים בחברה הציונית, מתוך קביעה כי במהלך השנים נמחקה התרומה של הנשים לבניית המדינה, וכי יש לחזור ולעסוק במקומן החשוב במפעל הציוני. ההנחה הייתה כי ההיסטוריה עד אז נכתבה בעיקר על גברים שדאגו למחוק ולהעלים את העשייה הנשית.
לאור זאת חוקרות פמיניסטיות כגון ברלוביץ ברנשטיין , ואחרות בחרו להציג את תרומתן של נשים למפעל הציוני ואת המאבק שלהן לקבלת הזכויות, לצורך זה הם בחנו יומנים סיפורים ותיעודיים של העשייה הנשית. מתוך תפיסה זאת של בחינת מקומן של הנשים בעשייה הציונית בחרה העבודה לבחון את מקומן הייחודי של נשות הקיבוצים. כאשר שאלת המחקר שנבחנת בעבודה זאת הינה איזה פעולות עשו חברות הקיבוץ כדי להגיע לשוויון מגדרי עד הקמת מדינת ישראל? ובאיזו מידה הן הצליחו?………