מבוא להיסטוריה של המזרח התיכון בעת החדשה – סיכום יחידה 9: הלאומיות הערבית

יחידה 9: הלאומיות הערבית

תוכן עניינים

9.1 הלאומיות הערבית המודרנית 1
9.2 ראשית צמיחת הערביות 2
משכילים נוצרים ומודרניזציה של השפה 2
תדמית חדשה של העבר הערבי 3
אל-כואכבי והפנייה אל הערבים הנוצרים 4
9.3 הלאומיות הערבית – ראשית הפעולה 5
מהפכת התורכים הצעירים והתארגנות האגודות 6

9.1 הלאומיות הערבית המודרנית

תודעת הלאומיות הערבית מושרשת בהוויה המזרח תיכונית של ימינו, אך ימיה אינם ארוכים. הערביות, לצד האסלאם, היא תחושת הזהות המובהקת ביותר בקרב דוברי הערבית המוסלמים, אך הופעתה המודרנית מתוארכת לסוף המאה ה-19 ולראשית המאה ה-20. זהות ערבית מסורתית אמנם התקיימה קודם לכן, וגאוותם של דוברי הערבית בשפתם ובתרבותם קדמה להופעת האסלאם. ואולם האסלאם היה ונשאר מערכת זהות וערכים על-לשונית, על-אתנית ועל-טריטוריאלית, וניצחונו הביא במשך הזמן להטמעת תודעת הערביות במסכת הזהות האסלאמית הכוללת. מה שהשתמר לאורך הדורות היה בעיקר היבט חברתי, ובכלל זה החלוקה השבטית בין הקיסים ובין הימנים ומעמדן של משפחות האשראף.
השלטון העות'מאני של דוברי התורכית לא פגע בתודעת ייחודיותם של דוברי הערבית, משום שתודעה פוליטית כזאת טרם הייתה קיימת, וגם השושלות המקומיות שצמחו במאה ה-18 לא קראו תיגר על עצם הסדר העות'מאני. אף ההתפתחויות של המאה ה-19 לא סייעו לצמיחת תודעה ערבית לאומית בסהר הפורה. מפעל התנזימאת הקנה למשכילים החדשים יסודות שהיו הכרחיים ללאומיות המודרנית, אך בפועל הוא הדגיש את המתח הבין-דתי עד כדי עימותים אלימים בין מוסלמים לנוצרים. רק מהפכת התורכים הצעירים בשנת 1908, שבעקבותיה החלו חלק מראשי האימפריה לנהלה מתוך תודעת תורכיות, יצרה את הרקע לשאלה שהניחה את המסד להתארגנות פוליטית בשם הערביות: אם השליטים תורכים ולא מוסלמים עות'מאנים, מה היא זהותנו?

9.2 ראשית צמיחת הערביות

רעיון הלאומיות הייחודית של דוברי הערבית נוצר בהדרגה. הסייד ג'מאל אל-דין אל-אפגאני, שפעל במצרים בשנים 1887-1881, הגביר את המודעות לשמירת עצמיותו של המזרח מפני המערב, ערער על האוטוקרטיה של הח'דיו אסמאעיל והעמיד דור של תלמידים, אף שהוא עצמו דגל בפאן-אסלאם ורעיון האומה הערבית כמסגרת משותפת למוסלמים ולנוצרים היה זר לו. הערביות המודרנית צמחה דווקא בקרב בני העדות הנוצריות דוברות הערבית בסוריה ובלבנון, על רקע ההתעוררות התרבותית של תקופת התנזימאת. הנוצרים הערבים היו הנהנים העיקריים מן הקשרים עם המיסיונרים, ובייחוד עם הפרוטסטנטים, שהדגישו את ההשכלה ואת המילה הכתובה. בשנת 1866 ייסדו המיסיונרים הפרוטסטנטים את המכללה הפרוטסטנטית הסורית, שהייתה לימים לאוניברסיטה האמריקנית של ביירות.

סיכום פרק 9 מתוך הספר:

ארליך, ח. ומוסטפא, כ. (2018). יחידה 9: הלאומיות הערבית. בתוך מבוא להיסטוריה של המזרח התיכון בעת החדשה, ספר ב: מהפכת הלאומיות המודרנית (עמ' 61-84). האוניברסיטה הפתוחה: רעננה.