מעמדן של הטאוטולוגיות בלוגיקה ובפילוסופיה של השפה: בין ריקנות תוכן לתפקיד הסברי

מעמדן של הטאוטולוגיות בלוגיקה ובפילוסופיה של השפה: בין ריקנות תוכן לתפקיד הסברי

מבוא 1
הטאוטולוגיה כמושג לוגי 1
ההגדרה ומקומה בתורת המידע 1
ויטגנשטיין: הטאוטולוגיה כמשפט חסר מובן שאינו חסר פשר 2
האנליטי כריק מתוכן והביקורת עליו 3
הניסוח הפוזיטיביסטי 3
ביקורת קוויין 3
אחרי קוויין 4
אם הטאוטולוגיה ריקה, מדוע הדדוקציה מועילה 4
ניסוח הפרדוקס 4
ההמשך: מידע וירטואלי ומורכבות 5
טאוטולוגיות בשפה הטבעית 6
התופעה והבעיה שהיא מציבה 6
ההסבר הפרגמטי 6
העמדה הסמנטית והוויכוח על הקונבנציונליות 7
ממצאים ניסויים ועיבוד 7
המפגש בין הרמות: טריוויאליות ודקדוקיות 8
סיכום 9
רשימת מקורות 10

מבוא

המונח טאוטולוגיה נושא בספרות שתי משמעויות שונות זו מזו, ודווקא המתח ביניהן הוא שהפך אותו לנושא דיון מתמשך. במשמעות הלוגית הפורמלית, טאוטולוגיה היא נוסחה של תחשיב הפסוקים שערכה אמת תחת כל הצבה אפשרית של ערכי אמת ברכיביה. ויטגנשטיין ניסח את המסקנה המתבקשת מכך בחדות: משפטי הלוגיקה הם טאוטולוגיות, ולכן הם אינם אומרים דבר (‎Wittgenstein‎, ‎1921‎/‎2001‎). בתורת המידע הסמנטי נוסחה אותה מסקנה במונחים כמותיים, שכן תוכנו של משפט הוגדר כקבוצת מצבי העולם שהוא שולל, ומשפט שאינו שולל אף מצב נושא תוכן אפס (‎Bar‎-‎Hillel‎ & ‎Carnap‎, ‎1953‎).

במשמעות הבלשנית, לעומת זאת, טאוטולוגיה היא סוג של אמירה בשפה טבעית, בעיקר מן הצורה "מלחמה היא מלחמה" או "ילדים הם ילדים". אמירות כאלה הן חסרות תוכן לכאורה, ואף על פי כן דוברים משתמשים בהן בהצלחה ושומעים מפיקים מהן משמעות עשירה ומסוימת למדי (‎Wierzbicka‎, ‎1987‎). הפער בין שתי הרמות הוליד שתי מסורות מחקר שהתפתחו במקביל ובלי מגע רב: מסורת פילוסופית העוסקת במעמדן של אמיתות לוגיות ואנליטיות ובשאלה כיצד הן יכולות להיות בעלות ערך אף שאינן מוסרות מידע, ומסורת פרגמטית העוסקת בשאלה כיצד אמירה שאינה מוסרת מידע ברמת התוכן המילולי מוסרת מידע ברמת השימוש (‎Ward‎ & ‎Hirschberg‎, ‎1991‎).

סקירה זו מבקשת להציג את שתי הרמות בנפרד ואז לבחון את המגע ביניהן. תחילה מוצג המושג הלוגי והניסוח הוויטגנשטייני של ריקנותו; לאחר מכן נדונה תפיסת האנליטי כריק מתוכן בפוזיטיביזם הלוגי והביקורת שהוטחה בה; בהמשך נבחן הפרדוקס שלפיו הדדוקציה אינה מוסיפה מידע ואף על פי כן היא מועילה; לאחר מכן נסקרת הספרות הבלשנית והפרגמטית על טאוטולוגיות בשפה הטבעית, ובכלל זה הממצאים הניסויים; ולבסוף נדון קו מחקר שבו שתי הרמות נפגשות ממש, והוא הטענה שהמערכת הלשונית עצמה רגישה לטריוויאליות לוגית.