סבירות ומידתיות – סיכום יחידה 11 בקורס המשפט המינהלי של ישראל

יחידה 11: סבירות ומידתיות

תוכן עניינים

11.1 עילת הסבירות 2
התפתחות העילה ומהותה כחוסר איזון פנימי 2
מתחם הסבירות, המבחן האובייקטיבי והסטנדרד של אי סבירות קיצונית 3
איזון אינטרסים, אתיקה ציבורית ושיקולים תקציביים 4
התחולה הכללית של העילה ותלות ההקשר 5
11.2 עילת המידתיות 6
התפתחות העילה והעיגון החוקתי 6
שלושת מבחני המשנה 7
יישום, מתחם המידתיות וקשיים 8
11.3 הרחבת ההיקף של הביקורת על שיקול הדעת המינהלי: הערכה 9
אקטיביזם שיפוטי והמחלוקת בעניין דפי זהב 9
הביקורת על העילות ותרומתן 9

יחידה זו עוסקת בשתי עילות הביקורת שהרחיבו את המסגרת המסורתית של הפיקוח השיפוטי על שיקול הדעת המינהלי: עילת הסבירות ועילת המידתיות. שתי העילות מבוססות על ההנחה שהחלטה מינהלית עשויה להיפסל גם כאשר הרשות שקלה שיקולים ענייניים בלבד, אם האיזון הפנימי בין השיקולים היה פגום. שלושת הפרקים בוחנים את שתי העילות ואת המשמעות של הרחבת היקף הביקורת השיפוטית, לרבות הביקורות שהוצגו כנגדה.

11.1 עילת הסבירות

עילת הסבירות היא עילת ביקורת שהתפתחותה מאוחרת יחסית, והיא בוחנת את האיזון הפנימי בין שיקולים חוקיים וענייניים כשלעצמם. הפרק מציג את התפתחותה של העילה, את מהותה כבחינה של איזון פנימי בהחלטה, את הכלים שהגבילו את יישומה ואת תחומי הפריסה הרחבים שלה בפסיקה בת ימינו.

התפתחות העילה ומהותה כחוסר איזון פנימי

המונח אי סבירות היה מוכר במשפט המינהלי האנגלי המסורתי, בעיקר בהקשר של ביקורת שיפוטית על חוקי עזר, על פי התקדים בפרשת Kruse v. Johnson. מבחינה פורמלית אין אפוא מדובר בעילה חדשה, אך תוכנה ומשמעותה השתנו במרוצת השנים. בתחילה שיקפה העילה את המשמעות היומיומית של המונח, ונדונה בקשר להחלטות שהתקבלו באופן לא הגיוני או שרירותי, או שימשה לתיאור החלטה פסולה שהתקיימה בה עילה אחרת, כגון שקילת שיקולים זרים. כך למשל בע"א 311/57 בעניין דיזנגוף עמד השופט ברנזון על פסלותה של חקיקת משנה בלתי הגיונית ובלתי נסבלת.
עילת הסבירות העדכנית בוחנת גם את האיזון הפנימי בין השיקולים שהפעילה הרשות. על פיה, החלטה עשויה להיות פגומה אף אם הובאו בחשבון שיקולים ענייניים בלבד, וזאת כאשר האיזון הפנימי בין השיקולים היה מעוות לחלוטין. על דרך ההשאלה, ניתן להקדיח את התבשיל גם בשימוש בכל הרכיבים הנכונים, אך בכמויות החורגות במידה ניכרת מן הנדרש. מהות זו הובהרה על ידי השופט שמגר בעניין דקה (בג"ץ 156/75), שקבע כי ייחוס משקל בפרופורציה מעוותת לשיקולים רלוונטיים עשוי להפוך את המסקנה הסופית לבלתי סבירה לחלוטין. השופט ברק פיתח תפיסה זו בפסק דינו התקדימי בעניין דפי זהב (בג"ץ 389/80), שם קבע כי עקרון הסבירות מביא לפסילתו של שיקול דעת מינהלי שאינו נותן משקל ראוי לאינטרסים השונים שעל הרשות להתחשב בהם. הגדרה זו מבססת את העילה על אמות מידה משפטיות, ומדגישה כי אין היא שקולה להערכה סובייקטיבית של השופט באשר לאיכות ההחלטה.

סיכום פרק 11 מתוך הספר:

ברק-ארז, ד. (2019). יחידה 11: סבירות ומידתיות. בתוך: המשפט המינהלי של ישראל – כרך ג', שיקול הדעת המינהלי וביקורת שיפוטית (187-311). רעננה: האוניברסיטה הפתוחה.